עברית
לעמוד הקודם
לתוכן עניינים

על המבול
(המשך)

11. מעיינות תהום רבה וזרימות אוקיאנוס
אך שימו לב לפרט מעניין בתוך מה שראה יונה במי אוקיאנוס: "וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסבְבֵנִי כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ" (יונה, ב, ד). מימי נהר נעים במעגל סגור בצורה של 'זנבו בראשו'! וזוהי צורת הסתימה של מעיינות תהום רבה. לא שהם נסתמים מלהוציא את מימיהם – המים זורמים, אלא עושים סיבוב וחוזרים למקור מבלי להתפשט ולהציף את העולם. והוא סוד הזרמים הענקיים שזורמים במי האוקיאנוס.
מעיינות תהום רבה שזורמים מעין "נהר גדול של מימי אוקיאנוס" – אלו הן זרימות הענק שמעבירות במי האוקיאנוס כמו בתוך צינור כמויות אדירות של מים. למשל, זרם הגולף (gulf stream) לבדו מעביר כ-50  ק"מ מעוקבים של מים בשנייה, פי 30 יותר מכל נהרות היבשת.
רק תתארו לעצמכם: נהר ענקי זה ברוחב 150 ק"מ (!) עושה דרך של 10000  ק"מ, וחוצה את האוקיאנוס האטלנטי מחופי פלורידה בארה"ב עד צפון אירופה במהירות של 9 קמ"ש. זו מהירות של הנהרות החזקים ביותר ביבשה – ורק פי שניים פחות ממהירות אוניות משוכללות של זמננו. בגלל החום שזרם הגולף מפזר לאוויר, הטמפרטורה בכל יבשת אירופה עולה ב-5-10°C  מעלות. עוצמתו אכן מעבר לכל דמיון, אך יש זרמים גדולים עוד יותר, שרוחבם1000  – 500 ק"מ ומימיהם נובעים עד לעומק של 500 מטר. ויש זרמים שהמהירות מים בהם מגיעה ל- 13 קמ"ש.
מי גורם למימיהם לנוע, מהיכן נלקחת האנרגיה העצומה שהזרם זקוק לה כדי למשוך כמויות מים אדירות אלה במשך אלפי שנים? המדענים מחפשים תשובות ותולים את מקור העוצמה בכוח הרוח, או בהפרשי החום והמליחות בין האזורים השונים, שמעוררים את התנועה. אולם ללא ספק אין אלו אלא גורמים משניים. שאילו הפרשי החום והמליחות היו הגורמים הבלעדיים, הרי שלמים שנשאבו לאותה הזרימה היה צריך להיות גבול רחב ומטושטש, כיון שודאי המים שמתרחקים מהזרם ויוצאים מחוץ לגבולותיו, מאבדים את מהירותם בצורה הדרגתית – ואיך יתכן אם כן שבמציאות לזרם הגולף יש גבול חד מאוד הניכר בבירור, ורק כמה עשרות מטרים מפרידים בין המים הנינוחים והקרים של מי האוקיאנוס לבין זרם המים החמים הנעים במהירות?
כמו כן אי אפשר לתלות את הסיבה ברוח, ראשית לאוויר אין אנרגיות מספיקות להנעת כמויות כאלו של מים, ועוד כפי שרואים במציאות גם כאשר הרוחות משנות את כיוונן או פוסקות – הזרם ממשיך את זרימתו בתוך המסלול ללא כל שינוי. ובנוסף לכך הרי קיימים גם זרמים אדירים שנעים בעומק מתחת לפני המים, אשר בשום מצב לא באים במגע עם הרוחות ואם כן מי מניעם?
חייבת להיות איזושי משאבה ענקית. הכלל המוסכם על כל המדענים, מכיוון שפשוט אי אפשר לסתרו, הוא – שהזרמים נעים במעגל סגור. ומהם נעשים על פני כל כדור הארץ תשעה מעגלים סגורים, כנגד ט' מעיינות שנסתמו בסיום המבול. כי כאמור, זו סתימתם, שזנבם חוזר ונכנס לפיהם, ולא מוציא מים לחוץ להציף את העולם. ואליהם מצטרפים ג' זרמים פשוטים שהם ג' מעיינות תהום רבה שלא נסתמו. עיינו במפה גדולה שלהלן, אולם למפה זאת צריך להוסיף מספר הערות.
א.    שימו לב למספרים שמונים את הזרמים מאחד עד י"א. זרם מס' 8 הסמוך לקוטב הדרומי מקיף ברצף את כל כדור הארץ. זרם מס' 1 שעובר באקווטור לכיוון המזרח, גם הוא מקיף את כדור הארץ – ואע"פ שנקטע מפעם לפעם ע"י היבשת, נחשב כזרם ממעיין אחד.
ב.    זרמים11, 10, 9  שיוצאים מאוקיאנוס הקרח הצפוני לכיוון דרום – הם שלושה זרמים פשוטים שלא נסתמו.
ג.    זרם מס' 6 באוקיאנוס ההודי לא נראה במפה כשהוא נע במעגל סגור, משום שבסופו המזרחי של הזרם הוא מתפצל לשני שרוולים. אחד עולה לצפון ואכן סוגר מעגל ומתחבר למקורו, והשני, הגדול ממנו, פונה לדרום ומצטרף למעל סגור של זרם מס' 7.













































































































English
Russian
עברית
Ocean current map courtesy http://www.physicalgeography.net
(http://www.abc.net.au/hobart/stories/m923182.gif)
שימו לב למספרים שמונים את הזרמים מאחד עד י"א

ד.    אולם זרם מס' 6 בצורתו הנוכחית קיים רק בתקופת סתיו-חורף-אביב. אבל בקיץ הוא נעלם, ומתחלף לזרם אחר לגמרי, הנותן את המעגל הסגור מס' 12 [עיין במפה בהמשך]. נוסיף, כי הזרם Agulhas Current העובר מזרחה לזרם מס' 6 סמוך לחוף אפריקה, איננו זרם בפני עצמו אלא זהו זרם המורכב משני זרמים אחרים. חלקו הדרומי [שהוא בעצם ה- Agulhas Current] מהווה למעשה את הפלג המזרחי של זרם מס' 7. וחלקו הצפוני – הינו הזרם הסומלי (Somali Current) המהיר בעולם, שפעמיים בשנה הופך את כיוונו: מצפון לדרום מהסתיו עד האביב, ובקיץ חזרה.

(http://wps.prenhall.com/)

בעקבות סדרת תגליות חריגות, כגון, זרם בלתי צפוי של חום בדרום האוקיאנוס האטלנטי שיוצא מאנטרקטיקה לכיון האקווטור – לפני כעשר שנים קיבלה תאוצה היפותזה על קיום מעגל דו-שכבתי, שעובר אלפיים מטרים מתחת לפני המים ומחבר את כל מימי כדור הארץ. על פי הערכות הוא מכיל 100 נהרות אמזונה, ומעביר      כ- 30 מיליון מטרים מעוקבים בשנייה. מעגל זה נקרא בשם "סרט גדול הנע באוקיאנוס" (Great Ocean Conveyor Belt) [עיין מפה], והוא מעגל 13, כנגד שבט לוי שכולל את כל שאר י"ב השבטים ולא נמנה בתוכם.
הזרם הגדול של מי האוקיאנוס. בחלקו הסמוך לקוטב הדרומי, מים קרים ומלוחים יורדים לעומק, ובהתקרבות לאקווטור הזרם מתחמם ועולה אל פני המים
(נדפס ברשות) United Nations Environment Programme / GRID-Arendal
(http://www.unep.org)

12. פיות מעיינות
על פי נתוני המדענים, במעגלי המים הסגורים בפלג אחד נמדדת זרימה חזקה ומהירה – אבל כאשר המים עוברים סיבוב של 360° זרימתם נעשית איטית ומתפזרת לצדדים. ידוע למשל כי במעגלי צפון כדור הארץ, הזרמים הכי מהירים הנובעים בקילוח חזק וצר – הם הזרמים המצויים במערב המעגל. כגון זרם הגולף במעגל 4, הזרם הסומלי (Somali Current) במעגל 12, והזרם Kuroshio במעגל 2. ואילו במעגלי דרום כדור הארץ הכי חזקים הם הזרמים שבמזרח המעגל.
ומכאן ראייה נוספת לקיום משאבה ענקית שמתיזה את המים מתוך פי מעיין, שהרי סביר להניח שאם הקילוח אכן יוצא בתחילה מתוך פי המעיין במהירות ובחוזק, בהמשך דרכו הוא יאבד ממהירותו ויתפזר לצדדים – וזה מה שרואים במציאות. ועל פי סימן זה ניתן אף להצביע על מקור המעיין, שהוא פתח פתוח מעולם אחר – המיועד להיות מקום מסתורי אשר "משודד" את מערכות הטבע.
דוגמא מפורסמת לכך היא "משולש ברמודה" (Bermuda Triangle) הנמצא באוקיאנוס האטלנטי ליד חופי קובה ופלורידה (ארה"ב), אשר בו, כפי שמספרים, נעלמים כלי טייס וספינות ים. לא בדקתי את אמינות הסיפורים שמספרים על ים הסרגסו (Sargasso sea) ועל משלוש ברמודה המצוי בתוכו, אבל יתכן שאין עשן בלי אש , ועל פי האמור לפחות יתבאר המקור להיעלמויות מסתוריות.

בקרבת אי הברמודה נמצא פי מעיין תהום רבה אשר מתוכו, כמו ממרזב האמבטיה, אולם בכיוון הפוך, יוצא בסיבוב אחר סיבוב זרם הגולף.

http://www.mdsg.umd.edu/MarineNotes/May-June01/side2/index.php

לפי חישוב מדויק שעשו מדענים בשנת 1970, 90% ממימיו נלקחים ממי ים הסרגסו, ורק כ- 10% נותרים באים מהמפרץ המקסיקני (Gulf of Mexico). וכפי שבמעיין סתום 'זנבו נכנס בראשו', כך זרם הגולף לאחר סיבוב של 360° מעלות באוקיאנוס האטלנטי (מעגל 4) חוזר לים הסרגסו – ונבלע שם שוב בפי המעיין. וסביר להניח, כי דוקא כוח שאיבה זה מבליע לתוך פי מעיין התהום את כל הנקלע לאזור, כולל מטוסים וספינות. ומשום ריבוי המים הנכנסים והיוצאים, ים הסרגסו, אשר שטחו 6 מיליון ק"מ מרובעים, גבוה ב- 1-2 מטרים ממפלס האוקיאנוס האטלנטי שמסביבו. והמים החמים מתפשטים בו עד לעומק של קילומטר.
ממילא האזורים המשודדים את מערכות הטבע אמורים להימצא בראשיתו של כל מעגל הזרם. אולם הסתום כאן עדיין רב על המפורש.

י"ב תמוז תשס"ז