על המבול
(המשך)
11. מעיינות תהום רבה וזרימות אוקיאנוס
אך שימו לב לפרט מעניין בתוך מה שראה יונה במי אוקיאנוס: "וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסבְבֵנִי כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ" (יונה, ב, ד). מימי נהר נעים במעגל סגור בצורה של 'זנבו בראשו'! וזוהי צורת הסתימה של מעיינות תהום רבה. לא שהם נסתמים מלהוציא את מימיהם – המים זורמים, אלא עושים סיבוב וחוזרים למקור מבלי להתפשט ולהציף את העולם. והוא סוד הזרמים הענקיים שזורמים במי האוקיאנוס.
מעיינות תהום רבה שזורמים מעין "נהר גדול של מימי אוקיאנוס" – אלו הן זרימות הענק שמעבירות במי האוקיאנוס כמו בתוך צינור כמויות אדירות של מים. למשל, זרם הגולף (gulf stream) לבדו מעביר כ-50 ק"מ מעוקבים של מים בשנייה, פי 30 יותר מכל נהרות היבשת.
רק תתארו לעצמכם: נהר ענקי זה ברוחב 150 ק"מ (!) עושה דרך של 10000 ק"מ, וחוצה את האוקיאנוס האטלנטי מחופי פלורידה בארה"ב עד צפון אירופה במהירות של 9 קמ"ש. זו מהירות של הנהרות החזקים ביותר ביבשה – ורק פי שניים פחות ממהירות אוניות משוכללות של זמננו. בגלל החום שזרם הגולף מפזר לאוויר, הטמפרטורה בכל יבשת אירופה עולה ב-5-10°C מעלות. עוצמתו אכן מעבר לכל דמיון, אך יש זרמים גדולים עוד יותר, שרוחבם1000 – 500 ק"מ ומימיהם נובעים עד לעומק של 500 מטר. ויש זרמים שהמהירות מים בהם מגיעה ל- 13 קמ"ש.
מי גורם למימיהם לנוע, מהיכן נלקחת האנרגיה העצומה שהזרם זקוק לה כדי למשוך כמויות מים אדירות אלה במשך אלפי שנים? המדענים מחפשים תשובות ותולים את מקור העוצמה בכוח הרוח, או בהפרשי החום והמליחות בין האזורים השונים, שמעוררים את התנועה. אולם ללא ספק אין אלו אלא גורמים משניים. שאילו הפרשי החום והמליחות היו הגורמים הבלעדיים, הרי שלמים שנשאבו לאותה הזרימה היה צריך להיות גבול רחב ומטושטש, כיון שודאי המים שמתרחקים מהזרם ויוצאים מחוץ לגבולותיו, מאבדים את מהירותם בצורה הדרגתית – ואיך יתכן אם כן שבמציאות לזרם הגולף יש גבול חד מאוד הניכר בבירור, ורק כמה עשרות מטרים מפרידים בין המים הנינוחים והקרים של מי האוקיאנוס לבין זרם המים החמים הנעים במהירות?
כמו כן אי אפשר לתלות את הסיבה ברוח, ראשית לאוויר אין אנרגיות מספיקות להנעת כמויות כאלו של מים, ועוד כפי שרואים במציאות גם כאשר הרוחות משנות את כיוונן או פוסקות – הזרם ממשיך את זרימתו בתוך המסלול ללא כל שינוי. ובנוסף לכך הרי קיימים גם זרמים אדירים שנעים בעומק מתחת לפני המים, אשר בשום מצב לא באים במגע עם הרוחות ואם כן מי מניעם?
חייבת להיות איזושי משאבה ענקית. הכלל המוסכם על כל המדענים, מכיוון שפשוט אי אפשר לסתרו, הוא – שהזרמים נעים במעגל סגור. ומהם נעשים על פני כל כדור הארץ תשעה מעגלים סגורים, כנגד ט' מעיינות שנסתמו בסיום המבול. כי כאמור, זו סתימתם, שזנבם חוזר ונכנס לפיהם, ולא מוציא מים לחוץ להציף את העולם. ואליהם מצטרפים ג' זרמים פשוטים שהם ג' מעיינות תהום רבה שלא נסתמו. עיינו במפה גדולה שלהלן, אולם למפה זאת צריך להוסיף מספר הערות.
א. שימו לב למספרים שמונים את הזרמים מאחד עד י"א. זרם מס' 8 הסמוך לקוטב הדרומי מקיף ברצף את כל כדור הארץ. זרם מס' 1 שעובר באקווטור לכיוון המזרח, גם הוא מקיף את כדור הארץ – ואע"פ שנקטע מפעם לפעם ע"י היבשת, נחשב כזרם ממעיין אחד.
ב. זרמים11, 10, 9 שיוצאים מאוקיאנוס הקרח הצפוני לכיוון דרום – הם שלושה זרמים פשוטים שלא נסתמו.
ג. זרם מס' 6 באוקיאנוס ההודי לא נראה במפה כשהוא נע במעגל סגור, משום שבסופו המזרחי של הזרם הוא מתפצל לשני שרוולים. אחד עולה לצפון ואכן סוגר מעגל ומתחבר למקורו, והשני, הגדול ממנו, פונה לדרום ומצטרף למעל סגור של זרם מס' 7.