13. יִשְׁמָעֵאל וּמִצְרַיִם
אליבא דאמת מה ששנינו עד כה, שאין האור נמשך כי אם לכלים, ובתנאי שהם ראויים – אין זה נכון אלא לבני שם, אשר בעולם החדש שקם אחרי המבול מהווים את ה"מוחא סתימאה". כן נקראת אחת מהתלת רישין [משלשה ראשים] שעניינם יתבאר בע"ה במקום אחר, ובינתיים נציין כי אין הם רחוקים מאתנו, כפי שניתן לחשוב, אלא אף קרובים מאד. למעשה כל האנשים מתחלקים על פני תלת רישין בהתאם לאופיים, אלא שאינם מודעים לכך. החלוקה מתנהלת על פי סוגי החשיבה של בני האדם, והצורה בה פועל מוחם – וכפי שאמרנו, ל"מוחא סתימאה" שייכים אנשים כדוגמת אברהם אבינו אשר באופן זה או אחר מזדהים עם הכלים.
אולם לרישא אחרת שנקרא גלגלתא יש נתיבי חשיבה אחרים – ועל פיהם מתקיימים כל בני חם. ונקודת ההבדל היא בכך שכל בני שם משתייכים לעולם הכלים והאור מגיע אליהם רק בזכות עבודה מרובה, ואילו בני חם חיים באור בלתי פוסק, ודווקא בהשגת הכלים יש להם קושי מסוים.
"וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית, י, ו), נביט, למשל, בבני כוש שמתגוררים באפריקה. כדי להשיג מזון לא היה להם צורך לפתח כלים מתוחכמים, ועד היום הזה בכל מה שקשור לתעשיית הכלים מדינות בני כוש נחשבות למדינות בלתי מפותחות. אך יחד עם זאת, מהם, למשל, יצאו רוב נגני הג'אז שעיקרון נגינתם הוא שבכל פעם הם מאלתרים וממציאים את הניגון מחדש, ולא טורחים לרשמו בתווים, שהם כלים לאורו, כי הניגון חי אתם בהווה ומשתנה לפי רוח היום. וניגון שעבר זמנו חשוב לא יותר מתחזית מזג האוויר דאשתקד.
והוא כלל החיים בגלגלתא שבו האור אינו מפסיק להתחדש – ואור אחד שמשתכח, מיד מתחלף לאור אחר, כפי שאמר על כך שלמה המלך: "אֵין זִכְרוֹן לָרִאשׁנִים וְגַם לָאַחֲרנִים שֶׁיִּהְיוּ לא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרנָה" (קהלת, א, יא). כמובן, אור שאין לו כלים הגונים מסתלק מייד – אך אין זה מרתיע את המתיישבים בגלגלתא כי סומכים שמחר יבוא אור חדש, ויענג אותם שוב. וכידוע, על פי כלל זה, של "ליהנות מהיום ולא לחשוב על מחר" חיה שכבה מסוימת של אנשים שלא רוצים להטריח עצמם לבנות את חייהם על בסיס איתן ויציב. וכל חכמתם היא לקחת מן החיים כל מה שאפשר כדי ליהנות תכף ומיד.
וכן למצרים, שהוא בנו השני של חם, לולי ישראל לא היו לו הכלים לעולם. ולשם כך התורה מדגישה כי דוקא ישראל בנו את 'עָרֵי מִסְכְּנוֹת אֶת פִּתם וְאֶת רַעַמְסֵס' (שמות, א, יא) – שיהיו לבתי אוצר (תרגום אונקלוס) וישמרו למצרים לפחות משהו ליום המחרת. וזה היה חידוש עצום למצרים, ולולי ישראל לא יכלו לבצע אותו, כי משמעותו – להכניס אור גלגלתא לכלים. ודבר זה גם לישראל היה קשה עד מאד, וכך הגמרא מספרת על קשיי הבנייה:
(סוטה, יא.) את פיתום ואת רעמסס רב ושמואל חד אמר פיתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס [כשהיו בונין קצת היה מתרוסס ונופל וחוזרין ובונין והוא נופל. רש"י], וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי תהום בולעו [נבלע בארץ. רש"י].
וזה אופייני לגלגלתא, שהאור מתקשה למצוא לו את הכלים, והמצרים נזדקקו לעבודת בני ישראל כדי להפוך את ארצם למעצמה משגשגת. וכמו כן בתקופה קדומה יותר, רק יוסף הצליח לשמור על אוצרות הבר בשנות הרעב. ואילו שאר בני מצרים לא היו ראויים לשמירה, וכל מה שקיבלו בידיהם היה מתעפש, כל עוד שיוסף לא ציווה עליהם למול ערלתם. ואלו הם דברי המדרש (תנחומא, מקץ, ז): "שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף, אמרו לו הלכנו אצלו ומדבר לנו דברים ריקים שאומר מולו עצמכם, אמר להם שוטים לא כך אמרתי לכם מתחלה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה וכי לא היה קורא לכם כל אותן שני השבע וצווח לכם הוו יודעים שרעב בא לעולם אם אתם פשעתם בנפשותיכם מה תצעקו אלי מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שתים של שלש של ארבעה שנים, אמרו לו כל תבואה שהיתה בבתינו כבר הרקיבה, אמר להם לא נשתייר לכם קמח מאתמול, אמרו לו פת שהיה בכלינו עפשה, אמר להן לכו אל יוסף ואשר יאמר לכם תעשו". ועל כן המצרים התפעלו מאד מעצתו הפשוטה לכאורה של יוסף, כי למען שנות הרעב יש לצבור בר בשנות השובע ולשים 'תַּחַת יַד פַּרְעה', ואמרו ליוסף כי 'אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי' (בראשית, מא, לט). שהרי אף אחד מן המצרים לא היה מצליח לשמור על התבואה.
אך למרות הכול מצאו המצרים דרך לצאת ממלכודת החיים בהווה, להתחבר לתכלית ולהרבות חכמתם. וכפי שהעיר הר' החברותא, לשם כך היו המצרים מתחברים לאור הזורע ביום המוות בסוד 'תּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן', וממנו רוכשים את חכמתם המרובה ואת החיבור אל התכלית. וכיצד, הם התייחסו אל החיים כאל תהליך מיתה מתמשכת, כאשר כל יום כאילו מתים במקצת, ובעיניהם לא היה לחיים ערך אחר כי אם הכנה ליום מוות.
משום כך תכף עם לידת פרעה המצרים היו מתחילים לבנות לו את בית קבורתו, הפירמידות המפורסמות. וספר הישר בפרשת לך לך מוסר פרט מעניין, כי פרעה הראשון התעשר ועלה למלוכה לאחר שהטיל מס על קבורת המתים. ועל שם שפרע מס מהמתים קבל את שמו 'פרעה'.
ואכן, לפי עדויות של חוקרי מצרים העתיקה, כל תרבותה הייתה תרבות המוות. עד שאפילו הספר שעמד בראש חכמתם נשא את השם 'ספר המתים', ובו נאספו הסודות מה מצפה לנפטר בעולם המתים ועצות שונות הנועדות לעזור לו לזכות בדין ולהדריכו כיצד להגיע לחיי נצח. התכוננות כראוי ליום המיתה עמדה בראש מעיינו של כל מצרי מעת לידתו, וספר המתים שימש להם כמדריך עיקרי. לכן, כפי שמציין הספר
Baikie, Egyptian Papyri and Papyrus-hunting. N. Y. 1971, p. 34-35
90% מתוכן כל הפפירוסים שנמצאים – הוא 'ספר המתים' המלא או המקוצר. ועתה, כדי להרגיש את עוצמת המהפכה שחולל אברהם אבינו נביט לרגע קט על מסורת המצרים ונלמד את הלקח ממנה.
על פי אמונתה של מצרים העתיקה, את 'ספר המתים' מסר להם האליל של החכמה [ולא נקרא בשמו משום איסור תורה להזכיר שם אלהים אחרים]. אליל זה תמיד מציירים כסופר העומד על יד מאזניים, כי כאשר שוקלים את מעשיו של האדם לאחר פטירתו במאזני האמת – על אליל זה מוטלת המשימה לרשום את תוצאות המבחן. באופן זה הנפטר נידון על פי מ"ב סעיפי הדין, ולגבי כולם הוא חייב להגיד בוידוי "הנה אני באתי, אני הבאתי אמת וגירשתי שקר. לא עשיתי עוול לאף אחד, ולא הרגתי איש. אני נקי ולא מזוהם, לא ייסרתי אף אחד ולא גרמתי לו לבכות. אני לא עיניתי עניים, לא נאפתי, לא רימיתי במידה במשקל ובמשורה. לא השגתי גבול, לא גנבתי" וכן הלאה, סך הכל 42 וידויים. היוצא זכאי עומד ליהנות מחיי נצח בארץ מצרים העליונה – ואילו המורשע בדין נידון לאבדון גמור ומוחלט.
כעת נתבונן בפשט הדברים. היות ובגלגלתא דמצרים האור זורם בלי הרף, ומשעבר לעולם לא יחזור שוב – אין באמונתם זכר לאפשרות לתקן חטא ע"י התשובה או גלגול חוזר. אדרבה, האדם הוא "כלי חד פעמי", ולאחר מיתתו מעשיו נשקלים בכף מאזניים – כאשר כנגדם בכף השניה מונח ייעודו שלמענו ירד לחיים. וכפי שהסברנו קודם, באור היעוד שמתגלה ביום המוות כלולה תוספת חכמה מצד התכלית – על כן האליל שהיה עומד על יד המאזניים מצד אור היעוד, הוא אליל של חכמה, והוא כתב את 'ספר המתים'.
אולם, אע"פ שהמצרים עושים מהחיים יום מיתה ארוך, ומנצלים את תוספת האור שזורם בו – זה לא מקרב אותם במאומה אל עולם הכלים ואל תחיית המתים.
לעומת 'ספר המתים' – תורתנו היא תורת חיים כי מלמדת כיצד להשרות שכינה ואור על הכלים של העולם הזה, וח"ו לא להינתק ממנו. והחכמה שלנו גדולה יותר מכל חכמת מצרים כפי שנאמר על שלמה המלך "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלמה מֵחָכְמַת כָּל-בְּנֵי-קֶדֶם וּמִכּל חָכְמַת מִצְרָיִם" (מלכים א, ה, י).
ולכן, פרעה שהיה מכיר בחסרונות שיטתו, עד כדי כך העריך את הדרך שמצא אברהם אבינו, שלקח את בתו ואמר "מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר הה"ד (בראשית ט) ולה שפחה מצרית ושמה הגר" (בראשית רבה, מה).
ועתה נעבור לישמעאל שנולד מהגר המצרית, ובין השאר רכש ממנה גם את תכונות מצרים המאפשרות לרכוב על תוספת האור של יום המוות. ואע"פ שמל והסיר מקרבו את האור הטמון בעור הערלה – את הפריעה לא עשה, וכן משמע מלשון הזוהר:
(זוהר שמות דף לב/א) ולא עוד אלא דאתגזר בר תליסר שנין אמאי לית ליה חולקא בך כמו יצחק, א"ל דא אתגזר כדקא יאות וכתיקונוי ודא לאו הכי [ויותר מכך ישמעאל נימול בן י"ג שנים, למה אין לו חלק בך, אברהם, כמו ליצחק, א"ל זה נימול כראוי וכתיקונו וזה לא כן].
ופרוש זיו הזהר אומר: "יצחק נימול במילה ופריעה לח' ימים. וישמעאל נימול בן י"ג שנה ואחר חיתוך הערלה קפץ ממקומו ולא הניח לעשות בו פריעה. וכן הישמעאלים שעושים המילה היא לאחר כמה שנים ובלתי פריעה". [עיין עוד יבמות,עא: 'לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו', ושאגת אריה ס' מט].
וכן אומר גם השל"ה הקדוש (הגהות לספר בראשית - לך לך, תו"א א): "והנה ישמעאל נקרא פרא אדם, וכתב הזוהר פרא אדם ולא אדם ממש מאחר שלא נתקן בפריעה".
ואילו הגרי"א חבר בספרו אפיקי ים (מגילה, ו:) מסכם: "וידוע כי ב' ערלות הם מילה ופריעה, והם עשו וישמעאל". אם כן, מתוך ג' הענפים שיצאו מזרע אברהם – עשו מחזיק באור הערלה, ישמעאל באור הפריעה, ורק ישראל אוחזים בכלים יבשים.
משום כך מצויות אצל ישמעאל מקצת מן ההלכות, אך בקיומן הוא מתכוון ליהנות מן האור שהן מביאות – והוא הפירוש לכך שמל ולא פרע.
ואמנם, כל עוד אברהם בחיים, וכל העולם היה מושפע ממנו – גם ישמעאל לא השתמש באורו לרעה, וכך אומר המדרש (בראשית רבה, מה, ט): "אמר 'ישכון' והתם כתיב 'נפל' אלא כל זמן שהיה אברהם אבינו קיים ישכון וכשמת אברהם נפל".
לכן בשעה שישמעאל היה קרוב למות במדבר – בישר מלאך אלוקים להגר: 'אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אלוקים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם' (בראשית, כא, יז). ומסביר שם רש"י "באשר הוא שם. (ר"ה טז) לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבש"ע מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר והוא משיבם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק. אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזהו באשר הוא שם".
ה' פעמים התגלה המלאך אל הגר, אחת כאן, והשאר בבריחתה משרה גבירתה עוד טרם נולד ישמעאל. ועליהם המדרש מדבר (בראשית רבה, מה): "המלאך אמר הגר שפחת שרי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גברתך והתעני וגו' ויאמר לה מלאך ה' הרבה וגו' כמה מלאכים נזדווגו לה ר' יוסי בר חנינא אמר חמשה בכ"מ שנאמר אמירה – מלאך, רבנן אמרי ארבעה בכל מקום שנאמר מלאך". ואכן הם חמישה מלאכי פריעה שמאורם נוצר ישמעאל – וכנגדם באחוריים קיימים ה' אורות הערלה שנטל לו עשו ביום שמרד וחטא בה' עבירות חמורות. [כדי למנוע תמיהה, נציין, כי לערלה יש ה' מקומות להשתכן, ובכל מקום היא מתפצלת לשלשה תת-סוגים, כפי שבע"ה יתבאר בהמשך. לכן לפעמים מדברים על ג' ערלות, ולפעמים על ה'].
אך יש לשים לב, כי בכל פעם המלאך התגלה להגר ולא לישמעאל, והוא סימן שהיא נתקנה כהוגן וראויה להשתייך לבית אברהם – לכן שמה אמיתי 'קְטוּרָה', שכן "ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת" (רש"י בראשית, כה, א). והיא הכלי האמיתי שמשך אליו את האור של חמשת מלאכי הפריעה.
מחמת זה ישמעאל קבל מבית אברהם גם את בחינות הכלי, אך מפני שבני ישמעאל לא זכאים לעשות פריעה הם נמצאים בקומה קרועה ללא חיבור בין האור לכלי. השכליים ביניהם שייכים אל האור, אך מתקשים ליישם את אורם בכלים – ולכן למרות ריבויים בני ישמעאל לא התפרסמו כאנשי המדע או הרוח שמחדשים את פני העולם. והחומריים שבהם שרויים בחושך מוחלט, מכיוון שבשעה שהאור מתחיל לנצנץ, הם מיד מבקשים להפיק ממנו תועלת למען הרבות את כבוד תפארתם. אך האור מסתלק, ובהיעלמותו הם מקיפים עצמם בפאר ריק – והוא עיקר חייהם.
ואכן המרחק בין שתי המדרגות קומתו 'הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת' (בראשית, כא, טז), כי כך ישבה לה אמו כנגדו שלא לראות 'בְּמוֹת הַיָּלֶד'. ישמעאל היה אז באור הפריעה, והיא כלי שהמלאך התגלה אליו. וכך נחרץ גורלו שלעולם יהיה 'רבֶה קַשָּת' (בראשית, כא, כ) ויזדקק לשלוח חץ כדי לגשר בין שני קצוות קומתו.
אמנם בקרב ישראל גם כן מצוי חילוק העם לאורות וכלים. אין ספק שכלל ישראל הדבקים במורשת אברהם משתייכים לעולם הכלים והאור שמגיע אליהם אינו אלא פרי עבודתם. אבל ה' בחר בשבט לוי והבדיל אותו משאר השבטים לחיות באור ולשמש בבית המקדש. והם שרויים באור שלא מגיע לכלים – "עַל כֵּן לא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו [בארץ] ה' הוּא נַחֲלָתוֹ" (דברים, י, ט). אכן הכהנים התעלו עוד יותר, כי הם מיוחסים לאור שיודע רק להתפשט כלפי מטה כדי להשרות את ברכתו על העולם. על כן מצוות עשה לכהנים לשאת כפיים ולברך את העם, וחלילה להם מלמעול בייעודם ולגרום לסילוק האור בשום אופן. כי כפי שאמר "ר' יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנא' ידיכם דמים מלאו" (ברכות, לב:).
כמובן מלבד נחלת הארץ ועבודת בית המקדש אין להם הבדל משאר בני ישראל, כולם "אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון" (ברכות, נז.) וזוכים להתברך מהזיווג של האור עם הכלי.
בזמנינו אנו, ישראל קרובים מאד להשלים את תיקון הכלים, והסימן לכך שנגמר שיעבוד גלויות ופסקו הרדיפות לבני עמנו. ומה שנותר כגון תלות ישראל במלכות אדום שמחייבת להתחשב עם דעת הקהילה הבינלאומית – היא כמידת החיסרון בתיקון הכלים. ולמעשה אלו השומרים על הדת והמסורת ברובם הם אנשים כנים, טובי לב ובעלי חסד. אולם, אע"פ שישראל כבר קרובים להשלמת הכלים – האור עדיין חסר להם. ועל כן, למשל, אפילו לחכמים ולנבונים שבהם אין עצה כיצד להיחלץ מן המצב הקשה שאליו נקלענו בסכסוך עם בני ישמעאל.
והזוהר (שמות דף יז/א) אומר כי "אין לך גלות קשה לישראל כמו גלות ישמעאל".
והנה אלו שלכאורה התרגלו לשבת בקומה הקרועה במשך אלפי שנים – פתאום הרגישו שיכולים למלא את חסרונם. ולשם כך יש לפנות לבני ישראל – כי הנה אצלם יש הכלים השלמים שמזומנים לקבל את האור, וגם בעלי אור, הראוי לשרות על הכלים.
ועתה ישמעאל, בטירוף דעת, גובים קרבנות רבים מבני עמנו, כי אלו ששייכים לאור משתוקקים לחטוף מישראל את הכלים, ואלו שמצויים בכלי חוטפים מישראל את בעלי האור.
ולפיכך מטבע הדברים, כל המחבלים מחולקים לשתי כתות. השייכים לכלים יורים ממארב, שכן אין ברצונם להיפגע, כי מצפים שהאור ממילא ירד לתוך כליהם. על כן בצייד האור הם הורגים רק בעלי אור, ואחוז גבוה מהם הם בני שבט הלוי.
ואלו מהם שנמצאים בצד אור, ויש לציין כי הם ברובם בעלי השכלה גבוהה – מפוצצים את עצמם בפיגועי התאבדות, ומעצמת הפיצוץ כאילו מרתכים אליהם את קרבנות הפיגוע, ומצפים שיהיו הכלים לאורם. על כן ההגיון מביא למסקנה, שלפיגועי ההתאבדות עלולים להיקלע בראש ובראשונה אנשים שלווים שלא רודפים אחרי האור, והם בעלי מידות טובות אשר השלימו את כליהם.
על פי אמונתם, בדרך זאת הישמעאלים מתכוונים לזכות בגן עדן, שהרי אין לאור תענוג ונחת רוח יותר מלהתחבר אל הכלי – ולכלי, מלהתחבר אל האור. וכך הם מתארים את גן העדן שלהם – כאשר הגבר מוקף באהבת נשים רבות, והן אינן אלא הכלים שעלה בידו לחטוף מישראל בדרך התאבדות.
אבל בנוגע לבני לישראל, הם משלים את עצמם וציפיותיהם לא יתממשו. לבני עוולה אלו אין פריעה ואורם בגדר הסתלקות, אבל כאשר הוא נתקל בכלי מושלם – הכלי זוכה להפנות אורו לצד הפנים אשר ימשיך לכלי את כל ברכתו. [כן ראינו בברכות בלעם ובעוד מקומות. ויש לציין כי גם בלעם הרשע יצא מהול (אבות דרבי נתן, ב, ה) כמו ישמעאל, והוא שנתן לישראל להתברך מאור הפריעה שלו].
אם כן, ישמעאל בעצמו הופך את הקערה על פיה, הקרבן הופך מעבד לאדון ומצרף אליו את אור מרצחו שמעתה ישמש אותו וימשיך אליו את סימני הברכה. מחמת זה לאחר שהנרצח בפיגוע יחזור לעולם בגלגול, וכליו כבר יהיו בעלי אור מושלם.
ואכן על אף כל הצער, בדרך זאת ישראל יוצאים נשכרים שייולדו להם אנשים שכליים ובעלי מידות טובות כאחד, אשר ראויים לגאולה שלמה. ומספיק שיהיה בין כל הקרבנות אחד שכליו מושלמים – ואגב אור המפגע, תימשך אליו כל שלשלת הנפשות שנדבקו לרוצח בשעת הפיגוע.
כך ישמעאל מעביר אלינו את מבחר האורות שברשותו ובמו ידיו מקרב את הגאולה. שהרי למרות כל מאמציהם, בני עוולה אלו למעשה מחברים בין אורות גלגלתא למוחא סתימאה כפי שהיה במקדש. ומן החיבור ההוא יקום לנו במהרה בימינו מלך המשיח אשר באורו המרובה יצלח לחלץ את עמו מכל צרותיו. ועל כן "אמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד" (שבת, סג.).
וזהו סוד הנקמה. המילה 'נקמה' קרובה באותיות השורש שלה ל'תקומה', ולכן פירושה – לשקם הקרבן על חשבון צורריו. כי ה' יקום דמם לא רק במובן שכולם יחזרו לחייהם הקודמים כאילו לא אירע דבר, ובזה יתוקן העוול. אלא הצדק מחייב שתקומת הנעשק תהייה על חשבון העושק, והוא עוד יצטרך לפצות את הנעשק על העוול שגרם לו. בסופו של דבר הנעשק יצא נשכר מתוך המערבולת, ותתקיים נבואה (דברים, לב, מג) "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".
* * *
כמובן, מידת נכונות הרעיון שהשתמשנו בו עדיין טעון בדיקה – אך ב"ה יש בידינו אפשרות לאמת אותו באמצעות תורת ההסתברות. ראשית נצטרך לעיין ברשימת הנרצחים הי"ד בפיגועי גל הטרור האחרון של שנות 2000 – 2003 למניינם. ונציין, כי כל המעונין יכול להשיג את הרשימה עם פרטי הפיגוע, סיפורי החיים ותמונות הנפגעים באתרים: http://www.all4israel.org
בשלב השני נפריד בין הנפגעים מחמת ירי ולחימה, לבין הנפגעים בפיגועי התאבדות. לאחר סיכום מספר הנפגעים בכל קבוצה, יש לבדוק כמה מהם נשאו שמות של כהנים ולויים, כגון: כהן קוגן כהנא כ"ץ, לוי לוינזון לויתן וכדומה. ובעזרת הנתונים האלו יש לברר את אחוז שמות הכהנים והלויים בכל קבוצת הנפגעים.
לאחר מכן נפתח את ספרי הטלפונים של כל אזורי החיוג הארץ, ובכל אזור חיוג נעשה חישוב דומה – כמה עמודים יש בו סך הכל, ובכמה מהם מופיעים שמות כהנים ולויים. מובן, כי גם בין נפגעי הטרור וגם בין הרשומים בספרי הטלפונים, שיבדלו לחיים ארוכים, יש עוד כהנים ולויים סמויים רבים אשר שמם אינו מעיד על מוצאם. אבל סביר להניח כי על פי חישוב האחוזים מספרם לא משתנה. למשל, אם ברשימה אחת יש 1000 שמות ובהם 20 שניתן לזהות, ו- 10 סמויים – אז ברשימה אחרת שכוללת 2000 שמות, היחס בין המזוהים לבלתי מזוהים יישמר שווה. ולכן ניתן לבחון את היחס האמיתי בין אחוזי הכהנים והלויים בשתי הרשימות, רק על סמך אלו שניתן לזהות על פי שמם.
נדלג על שלבי הביניים ונעבור לתוצאות. יש לציין כי חישוב האחוזים בטבלאות נעשה באופן זה: למספר הכולל 1000, למשל, שבתוכו נמצאו 20 מזוהים – בטבלה יירשם האחוז 20/1000 = 0.02.
ספרי הטלפונים
|
אחוז הכהנים
|
אחוז הלוים
|
היחס בין מספר
הכהנים למספר הלויים (לוי/כהן)
|
ירושלים 02
|
0.028
|
0.015
|
1.9
|
תל אביב 03
|
0.023
|
0.016
|
1.4
|
דרום 07
|
0.024
|
0.012
|
2
|
שפלה 08
|
0.022
|
0.014
|
1.6
|
צפון 06
|
0.0165
|
0.0099
|
1.7
|
חיפה 04
|
0.0155
|
0.0095
|
1.6
|
בממוצע לארץ
|
0.0216
|
0.0138
|
1.6
|
קרבנות טרור
2000-2003
|
מספר נפגעים
|
כהנים
|
לוים
|
ירי+לחימה
|
449
|
14
|
12
|
התאבדות
|
457
|
7
|
11
|
מספר הכולל
|
906
|
21
|
23
|
קרבנות טרור
2000-2003
|
אחוז כהנים
|
אחוז לויים
|
בממוצע לכל הפיגועים
|
0.0232
|
0.0254
|
ירי+לחימה
|
0.0312
|
0.0267
|
התאבדות
|
0.0153
|
0.0241
|
(הערה לטבלה: את הסיבה לירידה המשמעותית בשיעור האחוזים באזורי החיוג חיפה וצפון, יש לתלות בריבוי האוכלוסייה הלא יהודית באזורים אלו).
עתה נעבור לנפגעי הטרור, ותחילה נציג טבלה המסכמת את כל הפיגועים (בין התאריכים 09.2000 – 03.2004), כולל החלוקה על פני הקבוצות:
והנה נתונים אלה באחוזים:
ניתוח תוצאות:
א. לא משנה מהו סוג הפיגוע – אחוז הלויים הנפגעים הוא פי שניים מהאחוז הממוצע שלהם בקרב האוכלוסייה. מכאן ראיה שלא בסתם בחר הקב"ה בשבט לוי, אלא מכיוון שמעלתם, הן מצד האורות והן מצד הכלים, גדולה יותר משל שאר בני ישראל. הלוים הם גם בעלי אור מרובה, וגם מתוקנים באישיותם כבני אדם.
ב. בממוצע, אחוז הכהנים הנפגעים קרוב לאחוז שלהם בקרב האוכלוסייה, אבל לפי חלוקתם על פני שתי הקבוצות התמונה משתנה לחלוטין.
ג. בפיגועי הירי והלחימה אחוז הכהנים שנפגעו גדול פי 1.5 יותר מהאחוז הממוצע שלהם בקרב האוכלוסייה. והיא הוכחה ברורה כי המפגעים שאין בכוונתם להיהרג שייכים לכלים אשר מחפשים להם את האורות.
ד. לעומת זאת, המתאבדים מצויים באור – ומחפשים את הכלים. לפי זה הכהנים בלתי רצויים להם כלל, וכן מוצאים שבין נפגעי ההתאבדות אחוז הכהנים קטן פי 1.5 מהאחוז הממוצע שלהם בקרב האוכלוסייה – ופי שניים פחות מהאחוז שלהם בנפגעי הירי והלחימה.
כלומר, פיגועי ההתאבדות ופגועי הירי כמו מהווים לכהנים את שני הקטבים – אחד דוחה ואחד מושך. וברגע שהכהן נדחף מן הקוטב אחד – הוא נגרר אל הקוטב השני.
ובשנים הקשות הללו, שכמעט לא עבר בהן יום בלי פיגוע אחד או שניים אשר גבו עוד ועוד קרבנות, נשמעו עדויות רבות כיצד כאילו יד מכוונת הייתה מוציאה אנשים מזירת הפיגוע. אנשים היו מאחרים לאוטובוס שהתפוצץ לאחר מכן, או נזכרים לפני עלותם לאוטובוס ששכחו את הכרטיס וחוזרים לביתם, או יוצאים פתאום ללא סיבה נראית לעין תחנה אחת לפני הפיצוץ, וכן הלאה. וזהו רק קצה הקרחון שנראה לעין, אבל הוא נותן הזדמנות להיווכח כי ההשגחה העליונה פעלה במלוא המרץ כדי למיין את האנשים שייכנסו לפיגוע.
אך כמובן אין פירוש הדבר שאי אפשר לשנות את הגורל, כי תשובה, מצוות ומעשים טובים מבטלים את רוע הגזרה. כגון המעשה שעליו מספרת הגמרא בשבת קנו: חכם מפורסם מן הנוכרים ישב פעם יחד עם שמואל והצביע לו על פועל אחד שעל פי גורלו עמד למות באותו יום מנשיכת הנחש – אך במפתיע הפועל חזר בערב בריא ושלם. בדקו הדבר, ונתברר כי ניצל מן הגזרה בזכות חסד שגמל לחברו, ואז בלא יודעין, חתך את הנחש לשתי חתיכות בזמן עבודתו.
לכן אין לאדם להפסיד שום מצווה או מעשה טוב שבאים לידיו, כי לעולם אי אפשר לדעת לשם מה הם מזדמנים – ואולי בשכרם תינצל נפשו מאיזו סכנה.
ובכל מקרה, בעניין נפגעי הפיגועים – חשבון ההסתברות שביצענו לעיל מוכיח בוודאות כי שיקולי הדעת שהדריכו אותנו לעיל היו נכונים ובנויים על יסוד מוצק וחזק. ואכן, הקרבנות מתנקמים מאויביהם בכל יום, ויה"ר שמאמר זה יהיה לעילוי נשמתם, ועתה יותר מתמיד יש לצפות לביאת גואל צדק שיחלץ אותנו מכל צרותינו.