23. תיקון דינה
(המשך)
ד/ תיקון דינה.
ודינה, מכיוון שהיא מסמלת את כללות ההפרדה שנותרה בישראל, אז בגמר תקנתה תתחיל הגאולה מהגלות האחרונה של אדום. ובהכרח כבר אזלו הסיכויים להיתקן לה ע"י שבעת הבעלים, שבעצם, אין גלות אדום מתחילה כי אם לאחר תום זמנם. ופלא ממש איך שברגע שמגלים דבר נכון, מיד נמצאת לו אסמכתא בדברי רז"ל. אך מקודם לכן נבא את תקציר הקורות חייה של דינה.
(ספר חסד לאברהם, מעין ד, נהר מט) דע שדינה בת יעקב נולדה בשנת תשעים ליעקב, ויוסף אחיה בשנת צ"א, וכשהיתה דינה בת ז' שנים נתעברה משכם בן חמור וילדה את אסנת כשהיתה בת שמונה, וכשהיא היתה בת תשעה נשאת לשמעון אחיה וילדה את שאול בן הכנענית, וכשהיתה דינה בת מ' ירדה למצרים ויוסף היה בן ל"ט שנה, וכשמת יעקב היה יוסף בן נ"ו שנה ודינה בת נ"ז שנה, ולאחר ב' שנים אחר פטירת יעקב נשאת דינה לאיוב והיא היתה בת נ"ט שנים והוא היה בן י"ח שנה, נמצא כשהיתה דינה בת מ"א נולד איוב, ואותה שנה היתה שנה שניה שירדה למצרים.
ואילו במקום אחר החסד לאברהם עצמו מונה בדיוק שבעה בעלים שדינה נישאת להם בגלגולים שונים:
(שם, מעין ה, נהר כה) עוד מצאתי כתוב שדינה בת יעקב נשאת לז' אלופים, א' שכם בן חמור, ב' שמעון בן יעקב, ג' איוב, ד' נבל, ה' דוד, ו' טורנוסרופס, ז' רבי עקיבא.
כלומר, שנכון להיום דינה כבר עברה את שבעת הבעלים בשלושת הגלגולים: (א) דינה, (ב) אביגיל אשת נבל ואח"כ דוד, (ג) אשת טורנוסרופוס הרשע שבסוף נישאת לרבי עקיבא (עיין עבודה זרה, כ. ורש"י נדרים, נ:).
אמנם על פי האר"י ז"ל מניין הבעלים נראה אחרת: תרח-שכם-שמעון-איוב-זמרי-טורנוסרופוס-ר"ע. ואילו הרמ"ע מפאנו (ספר גלגולי נשמות, אות כ) כותב כי "כזבי היא איזבל, ותיקונה היתה אשת טורנוסרופוס דהוה אשת רבי עקיבא, וזמרי הוא רבי עקיבא והוא תקונו". ולפי דבריו הרשימה גם כן מעט תשתנה: שכם-שמעון-איוב-זמרי-אחאב-טורנוסרופוס-ר"ע. אבל העיקר הוא שכולם מונים לדינה שבעה בעלים, שמאשר את מה שביארנו.
וכאן אנחנו חוזרים לפרשת שכם. עצם העובדה ששכם בן חמור התגלגל ברבי עקיבא מוכיחה שבו היו טמונים כוחות מופלאים. רבי עקיבא מימש אותם והוציא אל הפועל, אך מן הסתם כבר יעקב אבינו ידע עליהם, מאחר שקרא לשכם בשם 'איש', לשון שמורה על גדלות, והיה מסרב להצדיק את מותו: "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ".
כידוע שכם בן חמור נכנס לתוך ישראל בשני שלבים, קודם התגלגל בזמרי שהרשיע את דרכו, ולבסוף ברבי עקיבא הצדיק, אבי כל התורה שבעל פה. ובצוותא עם גלגולי שכם בן חמור התגלגלו כ"ד אלף תושבי שכם – בתחילה בתור אותם כ"ד אלף שנספו יחד עם זמרי בשטים, ואח"כ עם רבי עקיבא בתור כ"ד אלף תלמידיו. הם מתו בין פסח לעצרת על שלא נהגו כבוד זה לזה, ומאז נעלמו עקבתם, שהרי כל התורה התפשטה לא מהם, אלא מאותם חמשת התלמידים שרבי עקיבא לימד אחריהם. על המפעל האדיר הזה כבר כתבנו בסימן 21 לעיל, אולם על כוחם וייעודם של כ"ד אלף תלמידיו הראשונים בשום מקום לא נאמרה אף מילה, הם כאילו נמחקו מההיסטוריה. אלא כידוע, אין דבר נאבד מהעולם מבלי שיקיים את ייעודו. והרי שכם וכ"ד אלף בני עירו עברו שלשה גלגולים, אך לא סיימו את תיקונם – לכן עליהם לחזור בגלות אדום, ולהשלימו. וכאן הוא המקום למלא את החסר, ולבאר את עניין כ"ד.
ה/ דוגמאות של מספר כ"ד.
אנחנו נתחיל מדוגמאות שבהן מופיע המספר כ"ד בסוגיות שונות, בין בהקשר חיוב – בין בהקשר שלילי. הרשימה שלפנינו תהייה ארוכה, אולם רחוקה מלהיות שלמה, היות ולמעשה דוגמאות יש למכביר.
1. הפרוכת במשכן שהפרידה בין קדש הקדשים להיכל נארגה מחוטים שכל אחד מהם היה כפול כ"ד (יומא, עא:).
2. לעבודת בית המקדש "התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים" (תענית, כו.). "וישראל שבאותו משמר מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית. א"ר יעקב בר אחא אמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ" (תענית, כז:).
3. כ"ד הספרים בתנ"ך. "מה כלה זו מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין ואם חסרה חיסור דבר אחד מהן אינה כלום כך ת"ח צריך שיהא רגיל בכ"ד ספרים ואם חיסר אחד מהם אינו כלום" (מדרש שיר השירים רבה, ד).
4. "רבא אזל לדרומא ואיתקבל גבי ריב"ל אייתו לקמיה עשרים וארבעה תבשילין א"ל בשבתא מה אתון עבדין אמר ליה אנן כפלין להון [רבא הלך לדרום והתקבל אצל ריב"ל, הביאו לפניו כ"ד תבשילים, א"ל בשבת מה אתם עושים – אמר לו אנחנו מכפילים מספרם]" (איכה רבה, ג).
5. כ"ד רננות, רנה תפלה תחנה וגו', נאמרו בפרשת ויעמוד שלמה (מלכים א, ח). "כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה, פתח ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' ולא נענה, כיון שאמר ה' אלוקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון" (שבת, ל.).
6. בתענית היו מרבים בתחנונים, ומרחיבים את תפילת השמונה עשרה עד לכ"ד ברכות. "עשרים וארבע דתעניתא כנגד מי א"ר חלבו כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים" (ברכות, כט.).
7. "לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך שהפסדה כ"ד קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות" (ויקרא רבה, לד).
8. "עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו, עשר במקדש וד' בירושלים ועשר בגבולים" (ב"ק, קי:).
9. "תנינן לא יצא האיש בסנדל המסומר, כמה מסמרות יהיו בו, ר' חייא נותן אחד עשר מכאן ושלשה עשר מכאן כנגד עשרים וארבעה ספרים. מה הספרים כ"ד, אף המשמרות כ"ד. ומה המשמרות כ"ד, אף המסמרים כ"ד" (קהלת רבה, יב).
10. "כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו שאילמלי מתעשרין אין כותבין" (פסחים, נ:).
11. "א"ר יוחנן לא גלו ישראל עד שנעשו עשרים וארבע כיתות של מינים" (ירושלמי סנהדרין, פ"י, ה"ה).
12. "תנו רבנן יונק תינוק והולך עד עשרים וארבעה חדש, מכאן ואילך כיונק שקץ דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר אפילו ארבע וחמש שנים, פירש לאחר עשרים וארבעה חדש וחזר כיונק שקץ" (כתובות, ס.).
13. "ואמר ר' יהושע בן לוי בכ"ד מקומות בית דין מנדים על כבוד הרב" (ברכות, יט.).
14. "כ"ד מיני שחין הן [שחין אחד מסוגי צרעת]" (ירושלמי כתובות, פ"ז, ה"ט).
15. "עשרים וארבעה ראשי אברים שבאדם כולם אין מטמאין משום מחיה [מחיה שם אחד מן הנגעים]" (קידושין, כה.).
16. "תני ר' חייא עשרים וארבעה אבות נזיקין" (ב"ק, ד:).
17. "ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן עשרים וארבעה חטאות סידר יחזקאל (יחזקאל, כב), ומכולם לא חתם אלא בגזל" (קהלת רבה, א).
18. בתורה נמנו "עשרים וארבעה עופות טמאים" (חולין, סא:).
19. "ארבעה ועשרין זיני מסאבותא אטיל חוייא בנוקבא כד אתחבר עמה כחושבן ואיבה [כ"ד מיני טומאה הטיל נחש באישה כשהתחבר עמה, כחשבון המילה 'ואיבה': "וַיּאמֶר ה' אלוקים אֶל הַנָּחָשׁ, וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה"]" (זוהר ויקרא דף עט/א).
20. כ"ד פעמים נזכרו בתורה "עֲצֵי שִׁטִּים" (מגלה עמוקות, קדשים), אשר השתמשו בהם לצורך בניית המשכן.
היו לנו מספיק דוגמאות כדי לראות כי המספר כ"ד בעצם חודר לכל תחומי החיים, ואם כן צריך להבין את משמעותו.
ו/ ביאור מניין כ"ד.
כפי שבוודאי שמתם לב, הכ"ד אלף אף פעם לא מגיעים לבדם, תמיד הם מתלווים למישהו העומד בראשם, ומתגלגלים יחד אתו כגוף אחד. באופן הזה הם התכנסו תחת ראשותם של שכם, זמרי, ורבי עקיבא. דוגמא נוספת, תפילת שמע ישראל שבה כ"ד האותיות של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" מתחברות אל כ"ה האותיות של "שמע ישראל י'-ה'-ו'-ה' אלקינו י'-ה'-ו'-ה' אחד". בפירוש הזוגיות הזאת הזוהר אומר:
(תיקוני זהר הקדמה דף יד/א) מ"ט אנפין טהור אינון מ"ט אתוון דפרשה דיחודא עלאה דאיהו שמע ישראל כ"ה אתוון, וכ"ד אתוון דפרשה תניינא דיחודא דאיהי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כ"ה איהי אימא עלאה ימא דאורייתא, ו' נהר דנפיק מתמן, ומניה אתמליאת כ"ד דאיהי שכינתא תתאה, ומנה אתשקיא בגלותא [מ"ט פנים טהור הם מ"ט אותיות של פרשת הייחוד העליון שהוא שמע ישראל כ"ה אותיות, וכ"ד אותיות של פרשה שניה של יחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כ"ה היא אימא עילאית, ים של תורה. ו' נהר היוצא משם, וממנו מתמלאות כ"ד שהיא שכינה תחתונה, וממנה שותים בגלות].
דהיינו, הייחוד של 'שמע ישראל' הוא באימא, והייחוד של 'ברוך שם כבוד מלכותו' הוא בשכינה הנמצאת בגלות. משום כך לכ"ה יש מעלה יתירה על כ"ד, והתברר את מקומו של כל אחד. ואגב, זה גם מציג לנו באור חדש את פרשת הפטירה של רבי עקיבא. שהרי כפי המוסבר בסימן 21/ג לעיל, לחורבן בית המקדש, ולגזרות שבאו אח"כ, גרמו עוונות העם שבגללם התנתק הקשר עם האימא והיא התרחקה. עד שי' הרוגי המלכות במסירות נפשם החזירו אותה, ותיקנו את המצב. והרי אין דבר העושה יותר נחת רוח לאימא, מאשר הידיעה שבניה שלמטה מלוכדים כאחד סביב ה', על כן היחוד של 'שמע ישראל' כאילו קורא לאימא לחזור. ורבי עקיבא התגעגע אליו כל כך, עד שאמר: "כל ימי הייתי מצטער מתי יבא לידי ואקיימנו. היה מאריך באחד, עד שיצתה נשמתו באחד" (ברכות, סא:).
וכאן נשים לב, שכל העניין בעצם מסתובב סביב היו"ד. הי' מתחלקת או ל- ו'+ד', או ל- ה'+ה'. ועיין בסוף סימן 22/ד לעיל, שם אנו כבר השתמשנו בקירבה הפנימית בין שתי החלוקות. המשמעות של הו' ד' ידועה לנו היטב, הו' ד' שייכות לאורות הישר והמקיפים אותן גילו רבינו הקדוש ורבי אושעיא. כל העניין התבאר כבר לעיל בסימן 21/י, ולמסקנת הדברים יצא, שהאורות של רבי ושל ר' אושעיא משלימים זה את זה עד ליו"ד. שכידוע, הוריד רבי יהודה הנשיא את ו' סדרי המשנה באור ישר, ואילו כתוספת אליהם, רבי אושעיא בסדרת המשניות שלו הוריד את הד'. וממילא האורות שנותרו במקיפים ג"כ משלימים זה את זה. אצל רבי נשארו במקיפים ד' חלקים מהיו"ד, המקבלים את ההשלמתם מו' החלקים שנותרו במקיפים אצל רבי אושעיא.
באופן זה היו"ד נכנסת דרך שתי זרועות פעמיים. ע"י הו' ד' באור ישר, וע"י הד' ו' במקיפים. ונזכיר, שכבר אילפא התכוון בזמנו לשלב בין שתי הזרועות, ולהסביר כל משנה מבית מדרשו של רבי אושעיא ע"י המשניות של רבנו הקדוש. אולם השילוב המלא בין שתי הזרועות עדיין עומד על הפרק כיעד, ובדרך הזו הוא יכניס את היו"ד שלא יכולה להיכנס באופן ישיר, ונשמטה מבראשית – 'ברא שית', מיוסף, ומי' הרוגי המלכות.
ועל כן לא נשיג הבנה ברורה בתורה לפני שנפתור את הסוגיות הסבוכות המצויות במשניות של רבי בעזרת המשניות של רבי אושעיא, וכן להפך. דהיינו בשביל השילוב המלא, לביאור כל חלק של צד אחד נצטרך לסיועם של כל החלקים של הצד השני, וכן להיפך. כך שהשילוב יתהווה ע"י המכפלה של 6*4=24.
על השורש הזה עמדו כל אותם הכ"ד אלף שהתגלגלו שלש פעמים ולא השיגו את התכלית, שעליהם מוטל לקיים את הייחוד התחתון של 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', בן כ"ד האותיות. ואילו על המנהיגים שעמדו בראשם היה לקיים את החילוק השני של היו"ד, 5+5, שהשילוב שלו נותן את ה 5*5=25 של ה'שמע ישראל'.
זהו המקור של המספר כ"ד, ואולם טרם זכינו לאורות הללו שייכנסו באור ישר ע"י השילוב המוחלט בין כל חלקי התורה. אמנם בעתיד זה מה שיקים את התורה כגוף חי שבו כל האברים מתחברים זה לזה ומתפקדים כאחד. אבל לעת עתה אין העולם משיג את כל הקשרים ביניהן בשכל ישר, ולכן מסתפק תמורתם בכ"ד המקיפים המתקבלים באמונה. שהרי כזכור, בנוסף להו'-ד' שנכנסו בישר, קיימות עוד ד'-ו' שנשארו במקיפים. והשילוב ביניהם, 4*6, נותן כ"ד אחרים הנשענים על המקיפים. ולהם שייכים כל אותם הדברים המתקבלים במתנה, כגון, כ"ד ספרי קודש שניתנו במתן תורה ע"י מעשה הנבואה, או כ"ד מתנות הכהונה שמנינו ברשימה למעלה.
אולם מכיוון שהאור המקיף מתקבל רק מתוך האמונה ובלי הבנה עמוקה, הרי שאיתו עדיין ניתן לסנוור את עיני האדם ולהסיטו מהדרך. על כן לעומת הטוב, בכ"ד המקיפים ישנה ג"כ האחיזה לכוחות הטומאה. ואלו הם אותם הכ"ד המופיעות ברשימה לעיל בהקשר שלילי. וכגון, כ"ד אבות הנזיקין, כ"ד העופות הטמאים, כ"ד סוגי השחין, כ"ד מיני זוהמה שהטיל הנחש באישה וכו'.
ז/ עֲצֵי שִׁטִּים עמְדִים.
באופן זה נוצרים פעמיים כ"ד, וכנגדם היו במשכן 48 קרשים "עֲצֵי שִׁטִּים עמְדִים" (שמות, כו). ואין זה דבר של מה בכך, שהרי "עצי שטים עומדים, שעומדים לעולם ולעולמי עולמים" (סוכה, מה:). ולפי זהותם, שתכף תתגלה לנו על ידי הזוהר, הם מצילים את העולם מההשתלטות של הקליפות.
(זוהר שמות דף קמז/ב) ועצי שטים, הא אוקימנא, דאינון שרפים עומדים, כמה דאת אמר (ישעיה, ו, ב) שרפים עומדים ממעל לו, מאי ממעל לו, ממעל לההיא קליפה [ועצי שטים, הרי הקמנו, שהם שרפים עומדים, כמו שאתה אומר "שְרָפִים עמְדִים מִמַּעַל לוֹ". מהו ממעל לו, ממעל לאותה קליפה].
וכאן בעל כורחנו אנחנו נכנסים לעניין של מלאכי השרת, ובתחילת דברינו נברר את הבדל בין העומדים להמהלכים. העניין יובן בקלות ע"י משל. האור הישר, הנותן את ידיעה ברורה, מתקבל בשכל ע"י הח"ד כדרך המהלכים. לעומתו, האור המקיף הנתפס באמונה, הריהו כגוש מוצק ואינו זז ממקומו מכוח סברה או ביקורת, והוא מסמל את העומדים.
ועל זה מדבר הפסוק "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעמְדִים הָאֵלֶּה" (זכריה, ג, ז), שכוונתו לשרפים ולכל צבא השמים, שעליהם כתוב כעל עומדים: "וְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם עמֵד עָלָיו" (מלכים א, כב) [עיין זוהר שמות דף קע/א]. ואף שהמלאכים מקיימים את שליחות ה', אין הם נכנסים עם עולם בהח"ד, שהבריות ייצרו אתם קשר כדרך משא ומתן. על כן מלאכים נקראים 'העומדים', וכן כתוב "וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה" (יחזקאל, א) – להגיד כי שתי רגליהם נראות כרגל אחת, שאינן מתפרדות לשם הליכה.
בתמורה ניתנות להם הכנפיים שמתעופפות בבת אחת, ולא לסירוגין כמו רגלי מהלכים. ובפרט על השרפים כתוב: "שְרָפִים עמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹ"ת מְלא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה, ו).
ועתה התעוררו! השרפים בעלי ו' כנפיים – ומשלימים להם חיות הקודש עם "וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת" (יחזקאל, א). מבלי להאריך נציין, כי בד' פנים ובד' כנפיהם הם משלימים את מניין כ"ד כפליים, כי דווקא שילוב הדדי בין שרפים לחיות הקודש יוצר הריבוי של מ"ח קרשי המשכן. ועד כמה שניתן בקיצור נביא את מקורות מזוהר.
מזוהר דלעיל נודע כי הקרשים מזוהים עם השרפים, ואותם מסמל את אות ו', כאמור: "ושרפים שש כנפים לאחד מסטרא דאת ו' [מצד של אות ו']" (זוהר במדבר רעיא מהימנא דף רכח/א). בנוסף לכך בתורה (שמות, כו, כח) מסופר, כי בעובי קרשים היה עובר בריח התיכון, אשר חיבר כאחד כל קרשי המשכן מקצה אל קצה. והנה אותו הזוהר מזהה עם מכלול של כל ד' חיות הקודש: "והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה ואיהו כליל ד' אנפין וארבע גדפין דכל חיה וחיה דלעילא ["וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה", והוא כולל ד' פנים וד' כנפיים של כל חיה וחיה שלעיל]" (שם דף רכז/א).
בדרך הזאת החיות היו משתלבות עם השרפים כאחד, ועל כך יש ראייה מפורשת מזוהר חדש (פרשת יתרו דף לט ג): "גחלי אש, אלין אינון דאיקרון מראיהם, חזיו דחיון, דבהו אסתכלן למיחמי בחיזו. כמראה דאחזי כל גוונין, הכי שרפים, אינון כמראה לאחזאה בהון דיוקנין דחיון. בגין דכולא אתלבש דא בדא, ודא מראה דדא ["וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי-אֵשׁ" (יחזקאל, א, יג). גחלי אש, תולדה השרפים, נקראים מראיהם של חיות, מלשון מראה שבה נראית חזותם של שרפים. כמראה שנראים בה כל גוונים. כן השרפים, הם כמראה לראות בהם דמות של החיות. משום שכולם מתלבשים זה בזה, וזה מראה של זה]".
ובכן, לסיכום, ו' של שרפים כפול ד' פנים וד' כנפיים של חיות הקודש נותנים פעמיים כ"ד, מ"ח קרשים במשכן. ובטרם שאדם ייתקן, הם שומרים על עולם בשליחות ה', שלא יתגברו הקליפות. ולדוגמא, על פי זוהר ויקרא דף מז/א, הנחשים השרפים שהמיתו חוטאי ישראל בימי משה (עיין סימן 20/ו לעיל) – הם השרפים שכתב עליהם ישעיהו: "שְרָפִים עמְדִים מִמַּעַל לוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד".
כלומר, כמו שקרשים מגינים על משכן – כך שרפים וחיות שומרים על העולם. דרך שרפים בשריפה, כמו שכתוב: "אינון [השרפים] דמוקדין לאינון דלא חיישי על יקרא דמאריהון [הם השרפים ששורפים לאלו שלא חוששים בכבוד ה' אדונם]" (זוהר בראשית דף מב/א). אמנם, לחיות הקודש יש דרך אחרת לפעול, ואי"ה, הדרכים הללו אנחנו נבאר, כל אחת במקומה, בחלק שני של הספר.
ואף שהיום בית המקדש לא קיים, העבודה לא נתבטלה אלא עברה לתפילה. ושם, בברכות שלפני הקריאת שמע, אומרים כל בוקר: "והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים. לעומתם משבחים ואומרים: ברוך כבוד ה' ממקומו". ולפי ביאור הגר"א לתיקוני זהר (ת"י ריש דף כא/א ד"ה מצפצפין), לפני שמגיעים להיחוד הכללי של "ה' אחד" בשמע ישראל, יש להקדים ולחבר בתפילה את האופנים והחיות עם השרפים.
וזהו הזיווג בין השרפים להחיות הקודש שמוליד מ"ח קרשים, הנועד להגן על העולם. ומשום כך נאמר: "עֲצֵי שִׁטִּים עמְדִים" (שמות, כו), במובן "שעומדים לעולם ולעולמי עולמים" (סוכה, מה:). בין בזמן שבית המקדש קיים, ובין בזמן שאיננו.
משום כך, לפני שהנבראים יתעוררו, השמירה עליהם, מתחילה ועד סוף מוטלת על צבא השמיים. ועל ידם גם תבוא הגאולה המובטחת של 'בעתה'. וזוהי כוונת הזוהר: "שְרָפִים עמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד, בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו לישראל דלא יסתכלון בהון שנאיהון, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו דלא אדכיר לון עובדא דעגלא, וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף מן גלותא [שרפים בעלי ו' כנפיים, בשתים יכסה פניו לישראל שלא יסתכלו בהם שונאיהם. בשתים יכסה רגליו שלא להזכיר להם מעשה העגל, שהרי "וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל" (יחזקאל, א, ז). ובשתים יעופף אותם מגלות]" (תיקוני זהר תכ"א דף נא/ב).
אולם אם ישראל יזדרזו, הגאולה תבוא בהקדם, ומתברר כי הדבר תלוי בבעלי המשנה – הם יקדשו שם שמיים, כמו שעושים השרפים, ויגרמו לגאולה:
"[שרפים] דמוקדין לאינון דלא חיישי על יקרא דמאריהון. מאן דקארי ותני שית סדרי משנה, דא הוא מאן דידע לסדרא ולקשרא קשורא ויחודא דמאריה כדקא יאות, אלין אינון דמקדשין שמא קדישא דמאריהון בכל יומא תדיר [שרפים הם שורפים לאלו שלא חוששים על כבוד ה' אדונם. ומי שקורא ושונה שישה סדרי משנה, הוא מי שיודע לסדר ולקשור את הקשר והייחוד של אדונו ה' כראוי, אלו הם שמקדשים שם קדוש של אדונם בכל יום תדיר]" (זוהר בראשית דף מב/א).
והזוהר (שמות דף קטז/ב) מדייק, כי כל עוד העוונות מבדילים בין ישראל לה', הקב"ה מתכסה מאחורי הכנפיים בשביל לא להיראות, כמו שכתוב (ישעיה, ו, ב) "בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וגו'" – אבל לעתיד לבא: "וְלא-יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ ראוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ" (שם, ל, כ).
כלומר, בגאולה העתידית לא יצטרכו עוד בקבלת אור ה' במקיפים מאחורי הכנפיים. אלא העיניים יראו את ה' בבירור – ובזה מתחברים כל הקצוות.
לדינה, שעליה עברה המערבולת של שבעת הנישואין, מגיע עוד ניסיון אחרון, שתבוא להתגלגל בגלות אדום. כמו כן לשכם, זמרי ורבי עקיבא, שסיימו שלשה גלגולים מצפה בגלות אדום עוד גלגול רביעי. וכמובן יתלוו אליו הכ"ד אלף תלמידיו, אשר עליהם מוטלת החובה לשלב בין שתי זרועות משניות ו' וד',ולגרום לגאולה.
וזהו סודם של כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא, שעמדו במוקד הגאולה. הם היו אמורים לסיים את כניסתה של היו"ד, ולהרחיב את דעת התורה עד שימלא כבוד ה' את כל הארץ, לקחת חלק מהתפקיד של השרפים והחיות הקודש אשר מקיימים העולם, ולהביא את הגאולה. את כל זה הם הנחילו להגלגול האחרון בזמנינו. ועל זה שבפעם הקודמת הם לא הצליחו, אנחנו עד עכשיו נוהגים סימני אבלות על מותם. למרות שבחישוב המספרים, מאז עברו על ישראל אסונות הרבה יותר גדולים ומשמעותיים.
וכאשר עיינתי שוב במספרי ההרוגים באינתיפאדה, הי"ד, שהובאו לעיל סוף סימן 13, אחזתני צמרמורת. ה' אכן יודע להפליא, כמתברר על פי הנתונים שבידי, במשך שלוש שנות האינתיפאדה בפיגועי ההתאבדות נפלו 457 קרבנות, ומאירועי הירי 307. היחס בין המספרים 457/307=1.49 – הוא בדיוק 6/4=1.5. כלומר, הקורבנות האלו שאמורים לחזור בגלגול עם האורות הנשגבים, ואלו שיתגלגלו בכלים המתוקנים – הם יקיימו את השילוב בין שתי זרועות המשנה, ויביאו את הגאולה. עם כל הצער והכאב, אלו שנופלים בפיגועים – הם נבחרי העם, הטובים מן הטובים. ואע"פ שבינתיים נכנסו כמקיפים, אשרי חלקם, שעליהם אמר שלמה המלך: "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת-הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן-הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה" (קהלת, ד, ב).
וכאשר הצצתי ברשימת חללי צה"ל המובאת באתר הרשמי של משרד הביטחון
נדהמתי עוד יותר. [וצריך להגיד מילה טובה על מחזיקי האתר, אשר טרחו רבות לאסוף בהקפדה את התמונות וסיפורי חיים של כל החללים, כבר החל מסוף המאה ה- 19 למניינם].
על פי הנתונים הרשומים בטבלה בסוף סימן 13 לעיל, מתברר כי בחישוב שמות הכהונה והלוייה שמופיעים בספרי הטלפונים באזורים שונים, היחס ביניהם נע בגבולות רחבים בין 1.4 ל- 2, עם ממוצע ל- 1.57.
אבל רשימת הנופלים במערכות ישראל נותנת מספרים אחרים. משנת 1860, שנת תר"ך, ועד ליום 26.04.06 מספר הנופלים עמד על 22123. וביניהם, נכון לתאריך י"א סיון תשס"ו (07.06.06), נושאי שמות כהונה (כהן, כהנא, כהנוב, כהנוביץ, כהני, כהנים, כהנמן, כהנר, קוגן, כץ, כצמן) – 583 . ונושאי שמות לוייה (לוי, לוין, לויט, לוינגר, לוינזון, לוינסון, לוינטל, לוינסקי, לוינשטין, לויס, לויץ, לויצקי, לויתן) – 389.
583/389 = 1.499 = 6/4 בדיוק.
בשל רגישות הנושא, השתיקה יפה לו. [ואין לעשות חישובים מדויקים של הכהנים והלוים, שח"ו לא לנסות את ה']. אבל, אף שהתהליך עדיין לא הסתיים, המגמה כבר ניכרת בהחלט. וזה פעם נוספת מוכיח, כי בין אם אנשים שומרים תורה ומצוות, בין אם לאו – בעיני ה' כולם חשובים. אף אחד לא יימחק מן הרשימה, ובשביל כל אחד לה' יש תכנית מגירה כיצד לתקנו. ומה שבדקנו כלפי כהנים ולוים בודאי שייך גם לשאר ישראל. אלא פשוט אין בידינו את כלי מדידה לברר. ויהי רצון שכולם כאחד יקומו בתור ה- 24000 תלמידי רבי עקיבא, ויביאו את הגאולה. יהי זכרם ברוך.
בסימן זה למדנו כיצד מתפרס עולם העליונים. ובסימן הבא נבאר איך הדברים נראים בתחתונים.
