קבלה. ''קן תורה'' הספר שמקשר בין קבלה למדע

פרעה יוסף שר האופים	אחשורוש מרדכי המן
יוסף ומרדכי קשורים לבשמים:
יוסף הורד עם ארְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נשְאִים נְכאת וּצְרִי וָלט (בראשית, לז, כה)	מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכי (מגילה, י:)
יוסף נמכר לפוטיפר שהיה מפטם עגלים לעבודה זרה (ב"ר, פו, ג). והוא פּוֹטִי פֶרַע כּהֵן אוֹן	המן הרשע שעשה עצמו ע"ז (מגילה, י:), ולו נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד (אסתר, ז, ד). ומרדכי מזרע בנימן שמקור שְׁמוֹ 'בֶּן אוֹנִי' (בראשית, לה, יח)
הסיבה להתחלת הצרות:
כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלא שָׁמַע אֵלֶיהָ (בראשית, לט, י)	כְּאָמְרָם אֵלָיו [למרדכי] יוֹם וָיוֹם וְלא שָׁמַע אֲלֵיהֶם (אסתר, ג, ד)
פַּרְעה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַר הַטַּבָּחִים אתִי וְאֵת שַר הָאפִים (בראשית, מא, י)	קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי-סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרשׁ (אסתר, ב , כא)
עלייתם גרמו הזיכרונות:
וַיְדַבֵּר שַר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעה לֵאמר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם (בראשית, מא , ט)	נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיּאמֶר לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר הַזִּכְרנוֹת (אסתר, ו, א)
התגלחו לפני שעלו לגדולה:
וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִמְלתָיו וַיָּבא אֶל פַּרְעה (בראשית, מא, יד)	אמר לו המן כי המלך קורא לך, אמר לו מרדכי אינני יכול לעשות כן עד שאתרחץ ואסתפר, והמן הייה מגלחו (מגילה, טז.)
וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן (אסתר, ח, טו). והם ה' בגדים שקבל בנימן מיוסף: " וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפת שְמָלת" (בראשית, מה, כב).
וַיַּרְכֵּב אתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם (בראשית, מא, מג)	וַיִּקַּח הָמָן אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת-מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ (אסתר, ו, יא)
וַיָּסַר פַּרְעה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ (בראשית, מא, מב)	וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶם אֶסְתֵּר אֶת-מָרְדֳּכַי עַל-בֵּית הָמָן (אסתר, ח, ב)
אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ (בראשית, מא, מ)	כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש (אסתר, י, ג)
והיו משנה למלך ששולט מסוף העולם ועד סופו:
היה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו (שמות רבה, טו)	כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו (מגילה, יא.)
וְהִנֵּה מִן הַיְאר עלת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאת בָּשָר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָר וַתַּעֲמדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְפַת הַיְאר (בראשית, מא; ב, ג)	בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְהַקָּרב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן שִׁבְעַת שָרֵי פָּרַס וּמָדַי ראֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיּשְׁבִים רִאשׁנָה בַּמַּלְכוּת (אסתר, א; י, יד)

עברית

26. ראש חדש פורים וחנוכה

(המשך)

ב. וְנַהֲפוֹךְ הוּא. יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים בְּשׁנְאֵיהֶם

א/ הדמיון בין פרשיות מרדכי ויוסף.

כפי שכבר ביארנו לעיל בסימן 14, יוסף ובנימין הם הצדיקים שמחברים בין הקווים. האחד מחבר למעלה, והשני למטה. יוסף באור, ובנימין בכלים. משום כך, כששניהם נקלעים למצב דומה, שנאלצים להילחם בעמלק, כל האירועים מתרחשים אצלם באופן מקביל וזהה, למעט השינויים שנובעים מההבדל בין מעלה למטה.

לדוגמא, כנגד ג' שרי פרעה שהחליפם יוסף, קמו בפורים המן בגתן ותרש, ואף גימטרייא 'פוטיפרע' = 'בגתן'. ובדומה ליוסף, כולם נתלו מכח ההתערבות של מרדכי, והוא היה זה שהחליפם בתפקידם. שהרי מלבד המשרה של המן שמרדכי נטל לידיו הוא מילא גם את מקומם של בגתן ותרש (אסתר רבה, ו, יג), וישב בשער המלך במקום שני שומרי הסף שחוסלו.

יתירה מכך, ראו מה כותב האר"י ז"ל (שער הפסוקים, וישב): "והנה פרעה הוא כללות העורף כלו, ויש לו ג' פרטים שהם תחת ידה שהם, שר המשקים כנגד הקנה, שבו מתלבש מוח החכמה כנז"ל. ושר האופים כנגד הושט, ששם מתלבש מוח הבינה. ושר הטבחים כנגד הוורידין והמזרקים של הדם, שבהם מתלבש מוח הדעת. ובהם ענין הטביחה והשחיטה".

כנודע קנה וושט הם שני הסימנים הנחתכים במעשה השחיטה, את דינם מבררת המשנה בחולין, כז. "השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו, רבי יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין".

בעוף מספיק לשחוט סימן אחד. ועל כן יוסף, שבגימטרייא 'עוף', ויושב על הקווים מלמעלה, הסתפק בשחיטת שר האופים לבדו, ולא פגע בשני השרים האחרים. אבל בפורים מטהרים את הכלים, ולפני מרדכי שכבה בהמה גסה הטעונה שחיטה. שהרי, על פי הערתו של הרב החברותא, אין יותר 'כלי' מבהמה גסה אשר משמשת את האדם בכל מה שיש לה, בעבודת השדה, בחלב, בבשר, בעור, ואפילו בזבל שהולך לדישון. לנוכח מציאות כזאת מרדכי הוצרך לכרות את כל השלושה, בגתן תרש והמן, שהם כנגד ג' סימני הבהמה, ורידים קנה וושט.

וכפי שהזכרנו מקודם, שלישיית השרים הם כנגד ג' קוצות היו"ד – ומשני הקוצות הפונים כלפי מטה מושפעות ז' מדרגות תחתונות. אצל יוסף מהשפעת קוץ הימין יוצאות פרות בריאות ויפות, ומהקוץ השמאלי פרות דקות ורעות. אלא, כפי שאומר הזוהר שצוטט בסוף סימן שעבר, אצל מרדכי הוא להפך: "שבע פרות יפות מראה, ולקבל דא [וכנגד זה] כתיב 'שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ' (אסתר, א, י)" (הזוהר בראשית דף קצד/א).

כלומר, בפורים הכל מתהפך: כנגד הפרות היפות והבריאות קמים סריסים שאינם מולידים, וכנגד הפרות הדקות והרעות נעמדים 'שִׁבְעַת שָרֵי פָּרַס וּמָדַי ראֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיּשְׁבִים רִאשׁנָה בַּמַּלְכוּת' (אסתר, א, יד). והסיבה לכך, כי עיקר עבודת הפורים היא בתיקון הכלים בקו שמאל, ואילו קו ימין משותק ומצוי בהסתר פנים. ומחמת השיתוק של הימין, ממנו יוצאים שבעת הסריסים הפגומים שאינם מולידים, ואילו בשמאל הם ז' השרים 'הַיּשְׁבִים רִאשׁנָה בַּמַּלְכוּת'. ונשים לב, שדוקא השרים מקו שמאל נקראו כדי לחרוץ את גורלה של המלכה ושתי אשר לא שמעה אל דבר המלך. שהרי אם בימי משה אבן השתיה הייתה הסלע של מי המריבה שלא נענית לדיבורים – אז בפורים אבן השתיה נשאה את שם ושתי, כאותיות שתיה, אשתו הסרבנית של המלך. והשרים יעצו למנות במקומה מלכה חדשה, אשת חיל, ובכך לשפר את מצב הכלים. שיהיה "כָּל-אִישׁ שׁרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" (אסתר, א, כב).

כמו כן ניתן להקיש בין הפרשיות של יוסף ומרדכי לאורך כל הדרך, כפי שרואים בטבלה דלקמן:

והוא שכבר מזמן העירו חז"ל במדרש (אסתר רבה, ז, ז): "ר' יוחנן בשם ר' בנימין בר ר' לוי בניה של רחל נסן [ניסיונם] שוה וגדולתן שוה. נסן שוה הה"ד (בראשית ל"ט) ויהי כדברה אל יוסף יום יום – וכאן כתיב ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם, ולהלן כתיב ולא שמע אליה לשכב אצלה. וגדולתן שוה הה"ד (שם מ"א) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש – וכאן כתיב ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי, להלן כתיב (שם) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך – וכאן כתיב ונתון הלבוש והסוס וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

לא ניכנס כעת לבאר את כל הפרט בפני עצמו – במקום זה נשים לצד את הדרשות והרמזים, ונסביר לפי גופו של עניין מה ארע בפורים וכיצד מתחולל המהפך. ועל פי זה יובנו גם הפרטים.