16. שיעורי הביצים והחלה
מפני שהתוכנה אינה תומכת במעריכי החזקה, הם מופעים כמו מספרים רגילים, אך ניתן לזהות אותם בקלות מתוך הקונטקסט
בעניין שיעורי הביצה והחלה קיימת תסבוכת גדולה אצל הפוסקים. נקדים ונסביר, כי לפי הגמרא שיעור של חלה אפשר לחשב בשתי דרכים – בנפח של 43.2 ביצים, או במספר מסוים של אצבעות מעוקבות. והנה הנודע ביהודה בספרו צל"ח (פסחים, קטז:) כתב שמדד את שיעור החלה ב- 43.2 ביצים ומצא שהוא פחות מפינט, ושוב עשה כלי במידת האצבעות והכיל שני פינט. ותמה "ואם כן שני שיעורי חלה מכחישים זה את זה ושניהם הלכה למשה מסיני, וגו'. או שהאגודלים נתגדלו והמה גדולים יותר מהאגודלים שהיו בימי התנאים או שהביצים נתקטנו והמה בזמנינו קטנים ממה שהיו בימי התנאים". והמסקנה שלו – כי "הביצים שלנו נתקטנו על מחציתם". ויש מכאן השלכות רבות על שיעורי החלה, שיעורי כזית וכדומה. וצריך לומר כי כשיטת נו"ב נקט החזון איש, ועוד פוסקים רבים אחרים.
לעומת זאת ר' חיים נאה הוכיח כי נפח הביצה בימינו הוא כנפח שהיה בכל הדורות, והביצים לא קטנו (מוש"ת, פרק ד, ח). ולכאורה יש ראייה מן הגמרא כי אין הביצים משנות את גודלן בצורה חדה [כגון במחצית, כפי שסבר נודע ביהודה]:
(עירובין, פג.) ושיער רבי מאתן ושבע עשרה ביעין הא סאה דהיכא אי דמדברית קמ"ד הויא ואי דירושלמית קע"ג הויא ואי דציפורית ר"ז [ושיער רבי הסאה ומצא בה 217 ביצים. הא כיצד – אם סאה מדברית, היא מכילה 144 ביצים. אם סאה ירושלמית, יש בה 173=144*(6/5). ואם סאה ציפורית – 207=173*(6/5)].
כלומר, נפח המידות גדל פי 6/5 בהתאם לשינוי שחל באפיוני הממדים. בשיעור שגדלה המידה גדל גם מספר הביצים שהיא מכילה. משמע כי גודל הביצים עומד במקומו ואינו משתנה. ואכן קיים הפרש קטן אשר שיער רבי בסאה ציפורית, שבמקום לכלול 207 ביצים – היא הכילה 217. כלומר, הביצים קטנו בשיעור 207/217=20/21. אולם בכל זאת מכאן מוכח חד משמעית, שאין שינויי האפיונים גורמים לביצים לגדול באופן ניכר כל כך כפי שסבר הנודע ביהודה.
נברר את העניינים כסדרם.
בכדי לקצר בהסברים, כעת לא נסתמך על המקורות אלא על האנציקלופדיה התלמודית (ערך חלה, יב), וכל המעוניין ימצא שם את כל הפרטים והמקורות שדרושים לו.
איזוהי עיסה שחייבת בהפרשת חלה – כשיש בה כשיעור עיסת המדבר אשר היו לשים יוצאי מצרים. שכן נאמר על חלה 'רֵאשִׁית עֲרִסתֵכֶם' (במדבר, טו, כ) – ודורשים 'כדי עיסתכם'. וכמה עיסתכם – כדי עיסת המדבר, עומר המן לגולגולת אשר היו מקבלים כל יום יצאי מצרים. ושיעור העיסה הוא עשירית איפה, כפי שנאמר "וְהָעמֶר עֲשִרִית הָאֵיפָה הוּא" (שמות, טז, לו).
לסיכום, שיעור העיסה שמצריך הפרשת חלה, הוא כמידת עומר המן לגולגולת שנפל במדבר. העומר = 0.1 איפה, ונתרגם שיעורו לשפת המידות האחרות.
1/10 איפה = 1/10*3 סאה = 1/10*3*6 קב = 1/10*3*6*4 לוג = 7.2 לוג. וכמשמע מגמרא עירובין, פג:, הוא לוג דווקא למידה מדברית – ולא ירושלמית או ציפורית.
ולפי שבמידה מדברית הלוג = 6 ביצים, בביצים שיעור החלה הוא = 7.2*6 = 43.2 ביצים.
מצד שני, הגמרא (פסחים, קט.) נותנת שיעור רביעית לוג מדברי שנמדד באצבעות מעוקבות (עיין הפרטים בסימן הקודם):
רביעית = ¼ לוג = (27/10)*2*2 3(אצבע).
לפיכך יש שיעור חלה גם באצבעות:
7.2*4*(27/10)*2*2 3(אצבע) = 311.04 3(אצבע).
הגמרא מסרה לנו את כל הנתונים במידות מדבריות, כאשר לאחד מן הממדים יש אפיון ו', ולשניים האחרים – אפיון ה'. בהתאם לכך, בקובייה של אצבע מעוקבת, בממד אחד יש להשתמש באגודל בשיעור 2.4 ס"מ, ובשני הממדים האחרים – 2 ס"מ. אם כן שיעור החלה לפי אפיוני הממדים שנהגו במדבר הוא:
311.04 3(אצבע) = 311.04*2.4*2*2 סמ"ק = 2986 סמ"ק.
לצורך העניין עשיתי ניסוי בביצים פשוטות שנקנו בשוק, אשר גודלן מן הסתם כגודל ביצה בינונית המצויה בימינו. לצורך הניסוי לקחתי כברה גדולה, ושמתי אותה בתוך סיר. לאחר שמילאתי את הכברה בביצים – מילאתי את הסיר במים עד שכיסו את הביצים והגיעו לגובה מסוים שקבעתי מראש. לאחר מכן הוצאתי את הכברה עם הביצים מתוך הסיר, ושמתי אותה בסיר אחר, יבש, כדי לאגור בו את שיירי המים הנוטפים מהביצים. החזרתי את המים שנטפו ואת הכברה הריקה לתוך הסיר הראשון והתחלתי להוסיף לסיר מים, במטרה לבדוק כמה מים צריך להוסיף עד שיעלו לגובהם הראשוני. מתוך שהמים הללו באו למלא את מקום הביצים שהוצאו מהכברה – חייב להיות שנפחם שווה לנפח הביצים.
להלן תוצאות הניסוי: נפח 31 ביצים 2050 סמ"ק.
לכן נפח ביצה בינונית בימינו 2050/31=66.13 סמ"ק.
ונכון להיום שיעור החלה בביצים הוא: 43.2 ביצה = 2856.77 סמ"ק.
תכף נראה כי שיעור זה, הינו בדיוק כשיעור הגמרא – 2986 סמ"ק, הנמדד על פי אצבעות. ובלבד שיש לקחת לחשבון כי ביצים של מדבר היו "גסות", וגדולות פי 21/20 משלנו. בחישוב תוספת זאת שני השיעורים משתווים, שהרי לו השתמשתי בביצים של מדבר, הייתי מקבל תוצאה גדולה פי 21/20:
2856.77*21/20 = 2999.61 סמ"ק.
לפיכך, אם נתעלם מהסטייה המזערית בשיעור של 0.5% שחלה בניסוי, יש לומר שהוכחנו בבירור, כי שני השיעורים שמוסרת הגמרא מדויקים ביותר ומכוונים כאחד. ויותר מכך, הניסוי מאמת כי הביצים השתנו מימי קדם רק בשיעור של 21/20, ומעולם לא חל בהן שום שינוי אחר.
המסקנה היא, ששיעור החלה לפי חישוב נפח העומר הוא 2986 סמ"ק. ואילו בחישוב 43.2 ביצה של זמנינו יפחת השיעור:
2986*(20/21)=2843.8 סמ"ק.
אולם יש לשים לב, כי הקמח קל יותר מן המים – ואין הדברים אמורים בעניין משקל הקמח כי אם בעניין נפחו. שהרי טעות לחשוב, שמילוי כלי כלשהו, למשל, ב- 1000 סמ"ק של קמח, ישקול אלף גרם. זה נכון רק לגבי מים שסמ"ק אחד שלהם שוקל בדיוק גרם אחד. אולם לקמח יש משקל סגולי אחר, וכדי לבררו מדדתי צדדי שקית קמח רגילה של ק"ג. התוצאה הייתה כי 1 ק"ג קמח חיטה תופס נפח 10.5*7.5*16.4 סמ"ק = 1291.5 סמ"ק.
לפי זה נפח העומר 2986 סמ"ק אמור לכלול 1000/1291.5*2986=2312 גרם קמח, ודווקא משקל זה טעון הפרשת חלה. [והוא למעשה תואם את שיעור 2250 גרם הקמח שנותן הגרי"י קנייבסקי בסוף ספרו 'שיעורין דאורייתא'].
לסיום נבאר כיצד הנודע ביהודה הגיע להפרש כה עצום של פי שניים בין שני שיעורי הגמרא. בודאי לחשבון השיעור באצבעות הוא נטל אפיון ו' לכל שלשת הממדים. ויתר על כן, החתם סופר בשו"ת או"ח סי' קכ"ז כותב כי גם הוא מדד את שיעור החלה באמצעות האגודל וע"י הביצים, כפי שעשה הנודע ביהודה, והגיע לאותה מסקנה – "נמצא שנתקטנו הביצים בחצי ערכם" [היחס מדויק שמצא חת"ס הוא 15/7]. אך יש לשים לב לפרט חשוב, מוש"ת (פרק ה, הערה 57) מוכיח על סמך ציור קנה מידה מעשה ידי החתם סופר, ועל סמך ראיות אחרות – כי החתם סופר מדד באגודל של 2.7 ס"מ.
ואכן, אם נשתמש באגודל של 2.7 ס"מ לכל ג' הממדים כפי שבודאי עשה הנודע ביהודה, מייד נקבל כי הנפח לפי האצבעות גדול פי שניים, ואף יותר, מן הנפח של 43.2 ביצים:
311.04 3(אצבע) = 311.04*3(2.7) = 6122 סמ"ק.
לעומת זאת 43.2 ביצים תופסות רק 2843.8 סמ"ק – ויש לשים לב, כי היחס ביניהם הוא בדיוק 15/7, כפי שציין החתם סופר. [כלומר, 6122/2843.8=15/7].
ושוב נחזור ונדגיש כי לפי שני השיעורים שנותנת הגמרא – שיעור החלה לכל הזמנים הוא 2986 סמ"ק.
