6. קו ימין וקו שמאל
בעולמנו ישנם שני דברים הקיימים בנפרד ובלתי תלויים זה בזה, ואלו הם המידות והשכל. יכול להיות אדם פשוט עם לב טוב, ישר ובעל מידות. לעומת זאת אפשר לפגוש אדם מנוול ומושחת במידותיו, אך בעל שכל חריף ומזוקק. את ב' התכונות האלו רגילים לסווג על פי הקווים – ימין ושמאל. המידות בימין, והשכל בשמאל. האסמכתא לכך מצויה בסימן הקודם, שהרי המלך דוד מלכתחילה משוי ממים רבים של בינה, אולם מידותיו הן טובות מאד ורוח ה' לא פוסקת מאתו לעולם. ואילו שאול המלך בשמאל, שהיה בראשו "מִשִּכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבהַּ מִכָּל-הָעָם", אחר ששגה בשיקול דעתו, ה' עזבו, ולא קיבל סיוע מקו ימין עד סוף ימיו.
וכך מקובל גם אצל בני האדם לחלק בין השמאל לימין. את השמאל מייצגים ברובם אנשי המדע והרוח – צמרת החברה המשכילה. והימין נשען בעיקר על שכבות הביניים, המורכבות מאנשים אשר לא מתחכמים יתר על המידה אלא דנים במציאות בהגיון ישר. הם קרובים לשורשים ומסתמכים על המסורת הרבה יותר מאנשים המשתייכים לשמאל.
ואכן, כאמור, שני הקווים נסמכים על שתי הנהגות שונות של הבורא. השרוי בקו ימין יכול לצפות תמיד לישועה ולסיוע מאת ה' בעת צרה, כפי שאמר דוד המלך: "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" (ברכות, י.). ומשום כך ה' מתגלה בקו הימין, ודרכו יורדת לעולם ההשפעה בכל גווניה הקיימים, החל מהשכל האלוקי שהתגלה למשה רבנו ולנביאי האמת, ועד להסייעתא דשמיא להצלחה בדברים גשמיים. אך מכיוון שבדרך כלל השכל של קו ימין גנוז, שהרי המצוות והחוקים ברובם, ניתנו מאת ה' ללא טעם, ואולי רק משה הבינם. לכן אפשר לומר שהחלק שנותר מקו ימין באופן בלעדי לבני האדם, אלו הן המידות.
לעומת זאת, קו שמאל נתון כולו לרשות בני האדם, והוא ההפך של הקו ימין, היות והוא מתקיים על בסיס של ניתוק מהקב"ה והסתר הפנים. לכן הנהגת הבורא בקו שמאל, לעזוב את האדם עד שיגדל ויתקן את מעשיו באופן עצמאי. כאן אנו מוצאים בעלי התשובה, אשר כדוגמת יוסף נזרקים לבדם לארץ נוכריה. וכאן מתממש עיקרון הבריאה, שלפיו העולם נברא, כביכול, 'מלבר' להקב"ה, כאשר ה' צמצם את אורו. לפיכך קו שמאל בא מצד הפירוד. [אך כמובן הפירוד המוחלט בין הנבראים לבורא בלתי אפשרי ואינו בר קיימא].
בהקשר לזה נציין שוב, היות ומדרך הזכר להשפיע, ומדרך הנקבה לקבל את ההשפעה, מקובל לדמות את האיש לאור ואת האישה לכלי המקבל. במושגים אלו משתמשים גם בעניין הקווים, וממשילים את קו ימין לזכר - המעביר את ההשפעה, ואת קו שמאל לנקבה ולכלי. [משום כך עולם הנבראים בכללותו מזוהה עם קו שמאל, ומכונה 'עולם הנוקבא [הנקבה]' או עולם הכלים או מלכות, שעל אף שנחשב לישות נפרדת, מקבל את חיותו מהמלך ה'].
ואכן חז"ל מגלים לנו שאצל הנקבה קיימות שתי הבחינות, על פי הכתוב "וַיִּבֶן ה' אלוקים אֶת הַצֵּלָע לְאִשָּׁה" (בראשית, ב, כב): "רב ושמואל, חד אמר פרצוף וחד אמר זנב" (ברכות, סא.).
אם האישה קשורה לבעלה, סומכת תמיד על דעתו ואין לה דעה עצמית – היא עדיין לא יצאה מקו ימין ונחשבת לזנב כלפיו. אבל אם האישה, ואיתה כל עולם הנפרדים, לא זקוקה לתמיכה מתמדת מצד בעלה, יודעת להסתדר לבד והיא עצמאית בקבלת ההחלטות – הרי שהיא נמצאת כבר בקו שמאל, ויש לה בחינות של פרצוף שלם.
כדוגמא נביא את עולם התורה, המתחלק לחסידים וליטאים. חסידים חיים בצל הרבי, האדמו"ר שלהם, בו הם נמלכים בכל רגע, ונשמעים לקולו. לפי הדביקות הזאת יש להגדיר אותם כחיים בבחינת 'הזנב' לקו ימין, ועל כן בהכרח שהם רואים בתיקון המידות את עיקר העבודה, בזמן שכל השכל מרוכז בדמות הרבי. לעומת זאת, עבודת הליטאים הינה בלימוד ובפלפול שכלי, ועל פי זה הם לכאורה נמצאים בקו שמאל. אולם מכיוון שסוף כל סוף הם בעיקר לומדים דברים הידועים זה מכבר, וערוכים להבנה – מקומם ג"כ בימין, אם כי לא במידות אלא בשכל. ורק הגדולים שמחדשים דברים, שייכים לקו שמאל באמת.
וכעת נשאל למי יש יותר כוח? למי שפועל לבדו או למי שה' נחלץ לעזרתו? כמובן שלזה שה' מוסיף לו כוח! ומשום כך יד ימין בדרך כלל חזקה ומיומנת יותר מיד שמאל. נביא מספר דוגמאות המראות כיצד הלכות מתחומים שונים מלמדות לכבד ולתת עדיפות לצד ימין על פני צד שמאל:
- המשנה ברורה (סי' קלא, ס"ק ד) כותב "מצינו כשאדם מתפלל שכינה מימינו שנאמר ה' צלך על יד ימינך",
- לפיכך, אם בזמן התפילה הצטרך לרוק "זורקו לאחוריו. ואם א"א לזורקו לאחוריו, זורקו לשמאלו, אבל לא לימינו" (שו"ע או"ח, סי' צז, ס' ב),
א. בהלכות נטילת ידים מכבדים את הימין פעמיים "נוטל כלי של מים ביד ימינו, ונותנו ליד שמאלו, כדי שיריק מים על ימינו תחילה" (שו"ע או"ח, סי' ד, ס' י),
- בגלל כבוד ה' אסור לבזות את הימין. לכן בהנהגת בית הכסא נכתב כי "לא יקנח ביד ימין" (שו"ע או"ח, סי' ג, ס' י).
[מיד נשאלת כאן שאלה לגבי האיטר. אולם דינו סבוך ביותר, גם בהלכה, וגם על פי ממצאי המדע. בנוגע לרוב ההלכות באיטר, מקובל כי ימינו היא שמאלו של כל אדם, ושמאלו היא ימינו של כל אדם. אולם, במקרה של סופר הכותב בימין, ואילו את כל מלאכתו עושה בשמאל, או להפך, כותב הפמ"ג שנכון לכתחילה שלא לקבלו לסופרות (משנה ברורה בסימן לב שו"ע או"ח, ס"ק יח). וכן בדיני חליצה, איטר ברגלו, יש אומרים שחולץ מנעליים בשתי רגליו, ויש מי שמסתפק לומר כי אין לו בכלל תקנה (שו"ע אה"ע סי' קסט ס' כו). בתחום המדע החוקרים טרחו רבות לברר באיזו צורה משתנה תפקוד המוח אצל האיטר, אך התשובות שקיבלו אינן חד משמעיות. למשל, מרכז הדיבור שבדרך כלל ממוקם בצד השמאלי של המוח – אצל האיטר ב- 70% מהמקרים נשאר במקומו, ב- 15% מהמקרים עובר לצד ימין, וב- 15% הנותרים מרכז הדיבור מתפרס על שני החצאים. על פי ממצאים אחרים, מתגבשת מגמה ברורה של חצי המוח הימני במידה רבה לקבל לעצמו את תפקודו של החצי השמאלי, וליצור לו מוקדים חילופיים. מצד שני, אחוז האיטרים הסובלים מפיגור שכלי וכן מבין הסובלים מלקויי כתיבה, גבוה יותר מהממוצע, מה שמורה לכאורה על תזוזה מסוימת לעבר קו שמאל. שהרי ככל שמתרחקים יותר מקו ימין, גובר הסיכוי להפרעות מהסוג הזה. את הסקירה נרחבת של הנושא, ניתן למצוא בפרק 5 של הספר
S. P. Springer, G. Deutsch. Left Brain, Rigth Brain. 1981. State University of New York at Stony Brook
שגם כן מסיים בסימן שאלה גדול].
כעת נתבונן בתנ"ך. ליעקב אבינו היו שתי נשים: רחל ולאה. בדרך כלל אין לנו מידע אחר מלבד מה שמגלה לנו התורה. לפיכך כל פרט שהתורה מודיעה, לא בא לשם סיפור בעלמא, והוא בעל משמעות שמסייעת לנו לשחזר את פרטי האישיות של אותו האדם במלואם.
נתחיל מלאה. לאה רואה את משמעות חייה בדבקות ליעקב, ובהתאם לכך היא בוחרת את השמות של ילדיה: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְנוּאָה אָנכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי" (בראשית, כט, לב – לד). הדבקות הזאת לא נפסקה לעולם, אפילו המיתה לא הפרידה ביניהם, ולאה קבורה במערת המכפלה לצידו של בעלה.
על פי סימנים אלו לאה הינה בודאי בקו ימין, והאר"י ז"ל (עץ חיים, שער לב, פ"ג) תולה בזכותה את כל הניסים וריבוי השפע, שהם המן, ענני הכבוד והבאר, שהיו נמשכים לבני ישראל כל זמן נדודם במדבר. [כמובן שחובה להיזהר וחלילה מלראות, בלאה, שהיא אחת מהאימהות הקדושות, כביכול סתם 'זנב' ליעקב. אלא שכידוע, 'וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת' (בראשית, כט, יז), והיינו, מפני רוב הבכי והתעניות שעשתה על מנת שלא ליפול בחלקו של עשו הרשע. ועל כן, כאשר בסופו של דבר נישאה ליעקב, לאה העריצה אותו במידה כה רבה, וכה האמינה בצדקות דרכו, שמרצונה הטוב נדבקה לאישיות בעלה באופן מוחלט].
מזווית זו נתבונן גם ביעקב. בבית הוריו הוא היה סמוך על שולחן אביו. אבל כאשר נסיבות החיים הכריחו אותו לעזוב, הוא מצא את עצמו הולך לבדו בעולם הרחב, ללא פרוטה בכיסו. ובאופן הזה הוא כביכול עבר מקו ימין לקו לשמאל. ואז, בשעה שנפרד מקו ימין ומההשגחה הצמודה, ראה יעקב את חלום הסולם, בו הבטיחו הקב"ה שלא יעזבו. אולם ה' חזר להתגלות אליו רק כעבור עשרים שנה. במשך כל אותו הזמן נאלץ יעקב לעזוב את אורות קו ימין, ולרדת אל עולם החושך של הכלים לשם תיקון הנוקבא.
וכאן יש להעיר כי תכלית הבריאה היא בתיקון הנפרדים מרצונם האישי, ולא מתוך כפייה. לכן בלית ברירה, לפני ששוב יזרח האור, קו השמאל שרוי ב'תהוּ וָבהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם'. כפי שאנחנו מצויים היום בקו השמאל, לאחר שחשך אור בית המקדש בחורבנו. אך נתבונן בדבר, דווקא בתקופה הזו הוקם הבניין האדיר של התורה שבעל פה, החל מהתלמוד ועד להשולחן ערוך עם כל מפרשיו, הראשונים והאחרונים. כל זה איננו אלא - תיקון הכלים. הסיסמה המקובלת בקו שמאל - 'לא בשמים היא [התורה]'. כלומר, אפילו בת קול אומרת דבריה מן השמים, החכמים לא חייבים להתחשב בה, אלא מקבלים את ההחלטות על פי סברתם וההגיון האנושי שלהם (ב"מ, נט:).
לפיכך "וַיִּשָּׂא יַעֲקב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם" (בראשית, כט, א). ודרשו החז"ל כי רגליו נשאו אותו לקראת ייעודו מעצמן, ומיד הובילוהו אל מבוקשו – יעקב פגש את רחל.
ורחל שייכת באופן מובהק לקו שמאל – היא עקרת הבית (רש"י בראשית, לד, א). הבית מתנהל על פיה, היא קובעת באיזו פינה יעמוד השולחן, ואת תפריט המנות לסעודת השבת. ברשותה עומד יעקב להיות מושכר ללאה תמורת הדודאים, וכל הבנים - לה הם. נשים לב, למשל, מה אומרת רחל על הבן שנולד ליעקב משפחתה: "וַתּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אלוקים וְגַם שָׁמַע בְּקלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן" (בראשית, ל, ו). וכן על בנה הראשון: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמר יסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר" (בראשית, ל, כד). וכאשר תפילתה התקיימה "וַתּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן" (בראשית, לה, יז). ואילו אצל לאה מוצאים בדיוק להפך: "וַתּאמֶר לֵאָה הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים" (בראשית, ל, כ).
אלא לפי שייעודו של יעקב אבינו בתיקון קו שמאל, רחל בשבילו הינה האישה האהובה. ולאהבתו לא הפריעה העובדה שרחל מסרה ללאה את הסימנים שהוא נתן לה, ואפשרה למזימתו של לבן להתקיים. בליל החתונה בחסות החושך הכניס לבן במקומה את לאה, מבלי שיעקב היה יכול להכיר ברמאות על פי הסימנים שקבע עם רחל מראש. רחל פעלה כן על דעת עצמה בקו שמאל, אך כיצד הייתה יכולה לעשות אחרת. הן היו שתי אחיות, רחל ולאה, אימן מתה מקודם לכן (עיין רש"י בראשית, כט, יב), ולאה הבכורה טיפלה באחותה הקטנה, קלעה לה צמות בבוקר, לקחה והחזירה אותה מגן ילדים. והנה עכשיו הרמאות תתגלה, לאה תצא מבוישת, ובעוד דקות ספורות תהפוך ללעג ולשנינה בפי כל השכנים. עם כתם כזה מי יקח אותה אחר כך לאישה? אין בגידה גדולה מזו, אם רחל תשתוק ולא תמסור את סימניה. ודווקא בגלל שאבותינו ואמותינו הקדושים היו בני אדם ממדרגה ראשונה ומעלה, אנשים שלעולם לא יבגדו ולא ימירו את דתם בשביל תועלת כלשהי, ה' בחר בהם להיות מייסדי האומה.
וכן גם גודל אהבתו של יעקב לרחל, לאחר מעשה זה רק הוכפל, 'וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה' (בראשית, כט, ל). ואמנם לא היה בכוונתו של לבן סתם לרמות, אלא לתת לו את הנשים לפי הסדר הנכון. תחילה מתפתח הימין, ורק לאחר מכן נבדל ממנו השמאל. וכך הן ילדו, בראשונה נולדו כל בני לאה שהם בימין, ולבסוף בני רחל שהם בשמאל.
